ה"מן" היה המזון הניסי שהקדוש-ברוך-הוא סיפק לבני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה. המן ירד משמים מדי יום חול והיה מוכן וראוי לאכילה. לעומתו, הלחם מן הארץ מחייב תהליך הכנה שלם כדי להכשירו לאכילה ולעיכול.
 
הלחם מן השמים והלחם מן הארץ מקבילים לשני חלקי התורה. החלק הנגלה שבתורה נקרא "לחם מן השמים", והחלק הנסתר – פנימיות התורה – מכונה "לחם מן הארץ". כשם שהכשרת לחם טבעי לאכילה דורשת תהליך הכנה ארוך – כך גם כדי לברר הלכה, מהחלק הנגלה שבתורה, יש צורך בתהליך בירור וליבון של שיטות החכמים הרבות כדי להגיע למסקנה הצרופה. לעומת זאת פנימיות התורה – תורת הסוד ותורת החסידות המאפשרת להבין וליישם כראוי את רעיונות הסוד – היא תחום ללא קושיות ומחלוקות, ולכן המסקנות שבו מאירות ובהירות – כמו המן שירד מהשמים מוכן, ללא צורך במאמץ ובהכשרה לאכילה.
 
עלולים לטעות, כי בשל היותה של פנימיות התורה "לחם מן השמים", חכמה אלוקית עליונה, היא שייכת רק ליחידי סגולה. אולם הדבר אינו כך. כשם שהמן ירד לכל יהודי ואפילו לרשעים – כך גם פנימיות התורה שייכת לכל יהודי מבלי הבט על מצבו הרוחני.
 
ועוד: למן לא הייתה פסולת. הגוף היה מעכל אותו בשלמות ואף פירור ממנו לא הפך להפרשות. וכך גם מלימוד פנימיות התורה לא תיתכנה תוצאות שליליות. אדרבה, לימוד זה אף מחזיר למוטב כאלו שנמצאים במצב רוחני נחות.
 
ללימוד פנימיות התורה יש חשיבות הולכת וגדלה ככל שמתקרבים לגאולה. לימוד פנימיות התורה מהווה הכנה לביאת הגאולה ונחשב לטעימה מסודות התורה שיתגלו בה. ככל שלומדים ומפיצים את תורת החסידות, מזרזים ומחישים את ביאת הגאולה.