בפרשתנו פרשת 'יתרו' - מתואר האירוע החשוב ביותר בבריאה... - מתן-התורה על הר-סיני, כשזה האירוע הגדול והמרכזי של הפרשה. אך הנה זה פלא, למאורע הגדול הזה אין זכר כלל בשמה של הפרשה... אנו יודעים ששמות הפרשיות הם מדוייקים, ושמה של כל פרשה מכיל את תוכנה. וכאן, הפרשה נקראת 'יתרו', דבר שלכאורה אין לו שום קשר למתן-התורה.
 
את הקשר בין יתרו למתן-התורה אנו מגלים דווקא בספר הזוהר. שם נאמר, שעד שלא באיתרו והודה בקב"ה, לא ניתנה התורה. היא ניתנה רק לאחר שיתרו אמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" - דבר זה גרם עלייה גדולה בכל העולמות, עד שהקב"ה נתן לעם-ישראל את התורה.

שר וכומר

יתרו, מתואר בפסוק היה: "כוהן מדיין".כשעל כך שני פירושים: האחד, שהיה שר נכבד במדיין ו"יושב בכבודו של עולם"; והשני, שהיה "כומר לעבודה-זרה", ולא סתם כומר, אלא "שהיה מכיר בכל עבודה-זרה שבעולם". כלומר, יתרו סימל את כוחה ועוצמתה של האלילות ששלטה בימים ההם.

דבר זה יכול להסביר למה לא ניתנה התורה עד שיתרו בא והודה בקב"ה. כאשר אדם כמותו הודה בקב"ה ובא אל עם-ישראל, בכך באה לידי ביטוי גדולתה של האמת האלוקית. כשהחושך עצמו מתהפך לאור - זהו האור הגדול, שנקרא "יתרון האור מן החושך", אור שבא מתוך החושך עצמו.

שהחושך יאיר

כאמור, התקרבותו של יתרו הייתה ההכנה החשובה ביותר למתן-התורה, ומכאן, שבכך באה לידי ביטוי גם המהות הפנימית שבמתן-התורה.   תורה הייתה בעולם גם קודם לכן. האבות עסקו בתורה; במצרים למדו תורה. מה שנתחדש במתן-התורה הוא הכוח שניתן לעם-ישראל לקדש את העולם הגשמי - להפוך את העולם הזה, שמסתיר את האמת האלוקית, לדבר קדוש, שאדרבה, מגלה את האור האלוקי...

ההכנה לכך הייתה התקרבותו של יתרו. כאשר הוא, שייצג את החושך ואת האלילות, לא זו בלבד שזנח את עבודת האלילים, אלא אף הצטרף לאמונה בה' - בכך נסללה הדרך לקדש את מציאות העולם ולעשות ממנה 'דירה' לו יתברך. לכן נקראת הפרשה על שמו, כי הוא מסמל למעשה את עיקרו וייעודו של מתן-התורה.

קדושה ברחוב

דבר זה מלמדנו, כי כדי לקבל את אור התורה, דרושה הקדמה של 'יתרו' - להפוך דברים ששייכים לעולם החומרי - לקדושה. כשיהודי מקדש גם את חיי הגשם והחומר, ועושה מכל מעשיו ומכל הדברים שהוא בא איתם במגע כלי להשראת הקדושה - בכך הוא פותח את ליבו ומוחו לקבלת התורה.

לא די בכך שהקדושה שורה בבית-הכנסת ובבית-המדרש ובשעה שמקיימים מצוות. לאור התורה זוכים כאשר מחדירים קדושה גם בחיי המעשה - בעבודה, ברחוב, באוכל ובשינה. כשהחומר נהפך לקדושה - זו התכלית של מתן-התורה.