בפרשתנו, פרשת אחרי-מות וקדושים, אנו ממשיכים בסיפור המאורעות לאחר שבפרשה קודמת קראנו על מותם של שני בני אהרן, בעת שהקריבו אש זרה על המשכן, זמן קצר לאחר שהמשכן נחנך לעבודה.
בפרשתנו, פרשת אחרי-מות וקדושים, אנו ממשיכים בסיפור המאורעות לאחר שבפרשה קודמת קראנו על מותם של שני בני אהרן, בעת שהקריבו אש זרה על המשכן, זמן קצר לאחר שהמשכן נחנך לעבודה. לאחר מכן הפסיקה התורה עם פרשיות תזריע-מצורע בהן קראנו על נגעים שונים של צרעת.
בהתחלת הפרשה ממשיכה התורה עם הסיפור של פטירתם של בני אהרן, נדב ואביהוא, כאשר הקריבו אש על המזבח ללא ציווי מהקב"ה. ה' הזהיר את אהרן לא להתקרב לארון הברית שלא בזמנים המיוחדים, כאשר הפעם היחידה בשנה בה מותרת הכניסה לקודש הקדשים היא ביום הכיפורים. התורה גם נותנת פרטים נוספים בקשר לעבודת הכהן ביום הכיפורים, בהם החלפת הבגדים מבגדי זהב לבגדי לבן, טבילות במקווה לטהרה, והקרבת קרנות על המזבח לכפרה לפני ה'.
אחר כך אנו ממשיכים לקרוא את התיאורים של עבודת אהרן הכהן הגדול בעבודתו במשכן ביום הכיפורים, ובמיוחד את הפרטים של השעיר הנשלח לארץ עזאזל ובכך מכפר על עם ישראל.
ה' קובע את יום הכיפורים ביום העשירי לחודש תשרי. זהו גם היום בו משה רבינו ירד מהר סיני בפעם השניה כאשר הביא עימו את לוחות הברית השניים, והודיע לעם ישראל כי ה' סלח לעוונם כאשר עשו את עגל הזהב. כמו כן נאסר לעשות כל מלאכה ביום כיפור ויש לענות את נפשותינו, כאשר בתורה שבעל פה מפורשים הדברים שהכוונה לצום, איסור רחיצה, נעילת מנעלי עור וקיום יחסי אישות.
ה' אוסר להקריב קרבנות בכל מקום אחר מחוץ למשכן ה' - ולאחר מכן בית המקדש
ה' מצווה את בני ישראל בציווי האוסר עליהם לאכול דם, וכן בהמות שנהרגו או מתו ללא שחיטה כשרה. בנוסף לכך ה' מזהיר את בני ישראל, שכאשר יגיעו לארץ כנען, לא יילכו אחרי מנהגי הגויים יושבי הארץ.
התורה מציינת שורה של יחסי אישות אסורים עם קרובים או קרובות מדרגות מסויימות, וכן איסור קיום יחסים עם נידה (לפני שטבלה במקווה לפי דיני טהרת המשפחה). את הקטע הזה אנו קוראים בתורה בתפילת המנחה של יום כיפור.
החלק הבא עוסק באיסורים של יחסי אישות בין גברים וכן יחסים עם בהמות. ה' אומר שעם ישראל לא צריך לעשות מעשים כאלו כפי שהגויים עושים, וכך ארץ כנען מאסה בהם וכעת מגיע עם ישראל להחליף אותם. רש"י מפרש שבדיוק כפי שאדם לא יכול להשאיר בביטנו אוכל מקולקל, כך הארץ "הקיאה" את הגויים בגלל מעשיהם.
חלק הפרשה הבא שייך לפרשת קדושים. המילה קדוש פירושה "מובדל", ולכן הפרשה נקראת קדושים כיון שהיא עוסקת במצוות שעל בני ישראל לקיים כדי להיות קדושים ומובדלים משאר האומות.
הפרשה מתחילה בציווי ה' למשה להוכיח את בני ישראל להיות קדושים, ולאחר מכן תמצות של מספר חוגים ומצוות כמו כיבוד הורים, שמירת שבת, השארת חלק מהתבואה בשדה עבור העניים, לא לשקר, לא לשים מכשול בפני עיוור ועוד. המצוה שלא לשים מכשול לפני עיוור כוללת גם את האזהרה שלא לגרום לאדם אחר לחטוא, ולדוגמא לומר לאדם על מאכל שהוא כשר בזמן שהוא טרף.
הפרשה מפרטת מספר ציווים ומצוות: לשפוט בצדק, לא להעדיף את העשיר על העני בעת הדין, לא ללכת רכיל, לא לעמוד מהצד כאשר שכן נמצא במצוקה, לא לשנוא את עמיתך, לא לבייש אדם ברבים, לא לנקום, לא לשמור טינה ועוד. בעליה הזאת אנו קוראים את הציווי של ואהבת לרעך כמוך, עליו אמר רבי עקיבא: זהו כלל גדול בתורה.
כמו כן ישנם ציווים נוספים כמו לא לזרוע שני מינים באותה שדה - כלאים, לא ללבוש בגד העשוי מצמר ופשתים יחדיו - שעטנז.
התורה מצווה על האיסור של ערלה, לפיו אסור לאכול פירות עץ בשלושת השנים הראשונות מאז נטיעתו. כמו כן נאסרה הזנות, כישוף וקעקוע, ושוב התורה מזהירה אותנו לשמור את השבת ואת משכן ה'.
התורה מצווה לא לשנוא אדם שהתגייר, וכן להיות כנים וישרים כאשר באים למכור על פי מידה ומשקל.
המשך הפרשה מתחיל עם פירוט העונה לאדם שעובד את העבודה זרה הנקראת "מולך", שהיתה עבודה זרה נפוצה בארץ כנען קודם שבני ישראל נכנסו לארץ.
התורה מתארת את האיסור לקלל הורים וכן את האיסור של ניאוף ואיסורים נוספים הקשורים לכך כגון הומוסקסואליות, מין עם בעל חיים, גילוי עריות ואיסור קיום יחסים עם אישה נידה קודם שטבלה במקווה.
בסיום הפרשה ה' אומר לנו שהוא נתן לנו ארץ זבת חלב ודבש, והוא הפריד בינינו לבין שאר האומות על ידי המצוות שלו. על ידי ביצוע המצוות אנו מתחברים אל ה' ונהיים קדושים.