בפרשת השבוע נצטווינו "והייתם קדושים". רמב"ן מפרש כי כוונת ההוראה היא "קדש עצמך במותר לך". לשים סייגים גם בדברים המותרים ולהתרגל לומר לעצמנו לא – לא רק במה שאסור, אלא גם במה שמותר.
 
בחסימה העצמית ממה שבעצם מותר – מתעלה האדם לשיא של עידון וזיכוך והתקרבות לה', שזו התכלית המהותית של כל קיום המצוות. כי כשיהודי מקיים רק את המצוות המוכרחות – ייתכן שעושה זאת בכפייה ומחוסר ברירה, כי אינו מסוגל נפשית להמרות את פי ה'. אך כשהוא מקדש את עצמו גם במה שמותר לו – הוא מראה כי קיום המצוות שלו נובע מהזדהות ומרצון.
 
יש בכך לא רק שלימות אישית של האדם, בהתעלותו לרמות קדושה וחיבור אל ה' גבוהות ביותר – אלא גם חשיבות עצומה לקירוב הגאולה השלמה. ההתקדשות העצמית מוכיחה כי הקדושה האלוקית אופפת את האדם לא רק במסגרת התורה והמצוות – אלא גם מחוצה לה, בחיי החולין שלו. כל ישותו והווייתו של האדם מתקשרות לעבודת ה'.
 
וזה למעשה מה שיתרחש בגאולה העתידה – כולנו נפקח עיניים ונכיר כי ה' שוכן לא רק בתורה ובמצוות, כי אם בבריאה כולה. בגאולה, תהפוך הבריאה כולה ל"דירה" לה', והאמת האלוקית תתגלה בשלמות בכל פרט בה. ולכן, ההכנה הטובה להתגלות זו היא בהתקדשות בדברים המותרים דווקא. דווקא בזה ניכר כי הקדושה הופכת לחלק אינטגראלי בכל עניין בחיים – כמו בגאולה.
 
(ליקוטי שיחות כרך א עמוד 256)