רק הפנמת ערכי התורה במציאות החיים של עם ישראל כפי שהיא, מגשימה את מטרת הבריאה – התקדשות והזדככות העולם בממדיו הרגילים.
את כל הדיונים המשפטיים של עם ישראל ניהל לכתחילה משה רבינו בעצמו. יתרו חותנו טען כי אם ימשיך כך יקרוס, ויעץ לו למנות תחתיו דיינים שיתחלקו בנטל. איך ייתכן שמשה רבינו לא הבין בעצמו דבר פשוט כל כך, והיה צריך שיתרו יאיר את עיניו?
מקרה נוסף בו משה לא הבין לכאורה דבר פשוט היה במעמד הר-סיני. משה רבינו רצה שבני-ישראל ישמעו את התורה ישירות מפי השם, אולם בני-ישראל טענו כי אינם מסוגלים להכיל את עוצמת הגילוי האלוקי וביקשו לשמוע דרכו דווקא את דברי השם. והקדוש-ברוך-הוא הסכים עמם. גם כאן לכאורה היה מצופה כי משה יבין מעצמו את המגבלות של בני ישראל ואף-על-פי-כן זה לא קרה.
ההסבר הוא, שמשה בוודאי ידע להעריך את יכולת העם, אבל הוא רצה לרומם אותם לדרגה גבוהה בה יצליחו להכיל כראוי גילויים אלוקיים ישירים. כנגד זה טענו בני-ישראל, כי התרוממות כזו לא תהיה אמיתית דיה כיוון שאינה באה מצדם הם ולפיכך עדיף שיישארו בממדיהם הרגילים ודווקא כך להכיל גילויים אלוקיים, גם אם פחות נשגבים.
וכך גם בענייני המשפט: משה רבינו רצה שההתדיינות של בני-ישראל תהיה דווקא מולו, משום שהאמין כי כך יצליח לרוממם למדרגה רוחנית בה יפסיקו לתת מקום לכל מריבה וסכסוך חסרי חשיבות אמיתית וכך לא יהיה בכלל צורך בהקמת מערכת משפטית מסועפת.
אולם יתרו ראה כי התרוממות כזו לא תהיה אמיתית דיה כיוון שאינה באה מצדם הם, ואין אפוא מנוס מלמנות דיינים נוספים, שיתחלקו בנטל. והקדוש-ברוך-הוא הסכים עם דבריו. כי רק הפנמת ערכי התורה במציאות החיים של עם ישראל כפי שהיא, מגשימה את מטרת הבריאה – התקדשות והזדככות העולם בממדיו הרגילים. זו הדרך שקבע הבורא להגיע אל השלמות של הגאולה השלמה.
(ליקוטי שיחות כרך טז עמוד 203)