מדוע מצוות תפילין של יד מקיימים רק רגע אחד, ואילו מצוות תפילין של ראש מקיימים כל עוד התפילין על האדם
"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ"
עם התפילין היהודי מתחבר לה' דבר יום ביומו, בשני התפילין, של יד ושל ראש, מקשרים ומחברים לה' את כל מרכיבי אישיותנו וכוחנו: בתפילין של יד - את הכוחות המעשיים, שהרי היד מסמלת את כוח הפעולה והעשיה, ובתפילין של ראש - את הכוחות הנפשיים, שעיקרם במוח שבראש.
מיד בתחילת היום, בהשכמת הבוקר מניחים תפילין, כדי שכל שעות היממה יושפעו מקדושת התפילין והחיבור והשפע הקדוש שהם משפיעים על היהודי יתן לו כוח להצליח להתמודד עם המטלות והנסיונות הפוקדים אותו במשך כל היממה הבאה. שגם כשהוא יוצא מבית המדרש לעיסוקי החולין - ישאר נאמן לה' ותורתו, יכלכל דרכיו בדרך ישרה, מתוך מוסר ודרך-ארץ.
תפילין של יד ותפילין של ראש הם שתי מצוות נפרדות שאינן תלויות אחת בשניה [למי שיש רק אחד מהן, או של יד או של ראש, או מי שפצוע בידו או בראשו ואינו יכול להניח את אחד מהם - יניח את השני ויקיים את מצוותו], וגם בדרך קיום מצוותן יש הבדל בין שני התפילין:
התורה אומרת "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" - על תפילין של יד נאמר "וקשרתם" המצווה היא לקשור (לכן ברכתם "להניח תפילין", שפירושו "לקשור תפילין"[i]), ועל תפילין של ראש נאמר "והיו לטוטפות", שמצוותם שיהיו מונחים על הראש.
אם-כן מצוות תפילין של יד מקיימים רק ברגע הראשון כשקושרים אותם על היד ולאחר מכן, בזמן שהן נשארות מונחות על היד - אין מקימים עוד את המצווה; אבל מצוות תפילין של ראש מתקיימת כל רגע שהן מונחות על הראש ולא רק ברגע ההידוק וההנחה על הראש.
[למרות שלאחר הקשירה אין מקיימים עוד את מצוות התפילין של יד, אין חולצים אותם מיד לאחר הקשירה ומשאירים אותם על היד עד לחליצת תפילין של ראש, כי מלשון הפסוק על תפילין של ראש, "והיו לטוטפות בין עיניך", "והיו" בלשון רבים, מבינים שכשתפילין מונחות על ראש צריך שיהיו גם תפילין של יד - "כל[ii] זמן שבין עינך יהיו שתים", כלומר שכדי לקיים את מצוות של ראש בשלימות צריך להיות עליו גם של יד, אבל זה לא נחשב שהוא מקיים גם את מצוות השל יד, כי מצווה זו הוא מקיימים רק ברגע ההנחה והקשירה ולא בהמשך הזמן כשהם עליו].
להבדל זה בין שני התפילין, יש גם השלכה מעשית:
המניח תפילין לפני שעלה השחר, אינו יכול לברך (כי עדיין לא חלה חובת המצווה להניח), אבל ברגע שמאיר הבוקר כדי שיקיים את המצווה (ואף יוכל לברך על המצווה), הרי בתפילין של יד חובה עליו למשש ולהדק את הקשר ורק כך הוא מקיים את המצווה ויכול לברך "להניח תפילין" (כי המצווה היא לקשור, ובכך שהם מונחים עליו מלפני כך, אינו מקיים מצווה כי קשר לפני הזמן), אבל תפילין של ראש אינו צריך לעשות שום פעולה כדי לקיים מצוות - כי מיד כשהאיר השחר, עצם היותו עטור בתפילין - קיים מצוותן, שהרי הן מונחים על ראשו "וכל רגע ורגע שהוא לבוש בהם - מקיים המצווה".
המעשה והמחשבה
מדוע בעצם שינתה התורה בין שני התפילין? מדוע רק בתפילין של ראש מקיימים מצווה כל רגע שהם מונחים על הראש ואילו תפילין של יד לא מקיימים עוד מצווה לאחר הקשירה? הרי על היד נשאר מונח דבר קדוש ונשגב, התפילין?
בפנימיות התורה מוסבר שה' נתן לישראל את המצוות כדי לחבר ולקשר אותם אליו, כל מצווה שהיהודי מקיים מקשרת ומחברת אותו לה'. כדי שהחיבור שלו יהיה מלא ומושלם - ניתנו 613 מצוות, כי לאדם יש 613 איברים וכלי דם, כל מצווה מחברת ומקשר לה' איבר או כלי דם מסויים.
הלכות ומנהגי כל מצווה ומצווה מותאמים לצורת אותו איבר או כל דם שהם מחברים לה' - כדי שעל ידי מעשה המצווה אותו איבר יתחבר וידבק בה' בצורה מלאה על כל צורתו ומרכיביו.
תפילין של יד מקרבים ומחברים לה' את היד, עמה פועלים ועובדים למעשה, לכן נקבע שקיום המצווה הוא רק ברגע הקשירה ולא עוד, כי מספיק שהיהודי 'קושר' את עצמו לה' ובאותו רגע הוא מקיים מצווה ומקבל כוח וחיזוק להתמיד בדרך ישרה וטובה בלי לסור וליפול ממנה, כי לאחר שהאדם כבר קשר עצמו לדרך הטובה והישרה - מירב הסיכויים שיתמיד בה;
אבל תפילין של ראש מחברים לה' את המוח שבראש, והרי המחשבה שבמוח מתחדשת כל העת ואינה נחה לרגע, המוח אינו מפסיק מלהרהר ולחשוב, לכן נקבעה ההלכה שאת מצוות תפילין של ראש מקימים כל עת שהתפילין על הראש, שכך במשך כל אותו זמן המוח מקבל כוח אלוקי מוגבר, לשמור על שכלו ומוחו שיהרהרו בקדושה, שתהיה מחשבה טובה מוצלחת וומועילה ולא חלילה להיפך.
המוח והלב
ובתורת הסוד מפרטים בצורה יותר ממוקדת את פעולת שני התפילין, של יד ושל ראש:
תפילין של יד מניחים כנגד הלב, כי ממשיכים שפע קדוש על רגשות הלב, כדי שהתאוות והרצונות שבלב יהיו לדברים טובים, קדושים ומועילים בלבד; ותפילין של ראש כנגד המוח לשעבד לה' את המחשבה והנשמה שבמוח שתהיה בכיוון חיובי וקדוש, ובלשון רבינו הזקן בסידורו: "ציונו להניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, שנשעבד הנשמה שהיא במוח וגם תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך".
לפי זה נבין מדוע מצוות תפילין של יד היא רק רגע אחד ואילו מצוות של ראש היא מתמשכת (בדרך הפוכה מהאמור לעיל[iii]):
שליטת האדם במוחו ומחשבתו הרבה יותר חזקה משליטתו ברגשי לבבו: אדם יכול להחליט לחשוב על נושא מסויים, הוא יכול לקבוע לעצמו ולשכלו ללמוד ולהתעמק בדבר מסויים, אבל הוא לא יכול לשלוט על רגשי לבבו לאהוב או לשנוא דבר מסויים. פעמים רבות אדם מבין שדבר מסויים הוא רע ומסוכן עבורו - ובכל זאת הוא לא מצליח לעורר בעצמו שנאה וגועל מאותו דבר. וכן בצד החיובי - פעמים רבות הוא מבין שדבר מסויים הוא מועיל וטוב ולמרות זאת הוא לא מצליח לעורר בעצמו אהבה ותשוקה לאותו דבר כדברי ספר התניא[iv] שרק צדיקים שולטים בליבם ורגשותיהם, אבל מי שאינו צדיק אינו יכול "להפוך ליבו מתאוות עולם הזה לאהבת ה' באמת", אבל במוחו כל מי שרוצה - יכול לשלוט.
בהתאם לכך ניתנו שתי מצוות התפילין:
את מצוות תפילין של יד, הבאה לשעבד ולשלוט בלב, מקיימים רק רגע אחד - בעת הקשירה, כשם שברגשות הלב לא ניתן לשלוט ולהפוך למשועבד לה'. המצווה היא רק "לקשור" כלומר לנסות ולקשור את הרגשות לה', אבל הוא לא יכול להחליט לעצמו לאהוב את ה' ולשנוא את החטא;
ואת מצוות תפילין של ראש הבאה לשלוט בשכל שבראש, מקיימים כל העת שהם מונחים על הראש - כשם שבמחשבה האדם יכול לשלוט ולהחליט במה הוא "מונח", על מה הוא חושב ומה הוא לומד. האדם יכול לשלוט על שכלו שיהיה מונח ומשועבד בתמידיות במחשבתו בדברי תורה וקדושה.
ולסיכום: לפי דרך הפשט מצוות תפילין של יד היא רק בקשירה, כי ענינה של המצווה לקרב את כוח המעשה לה' – לכן די שקיים קשר וחיבור בסיסי וראשוני מידי יום ביומו, מעשה הקשירה, שזה כבר משפיע להתמיד במצוות במעשה למשך כל אותו היום עד הקשירה למחרת; ולביאור החסידות שתפילין של ראש מחברים את רגשי הלב, המצווה מסתיימת בקשירה, כי לא ניתן לצוותו על חיבור הלב בתמידיות, כי האדם אינו שליט ברגשותו לבו.
"תפילין דמארי עלמא"
במאמר הבר-מצווה[v] מובא המדרש המפורסם שכמו שהיהודי מניח תפילין גם הקב"ה מניח תפילין, בתפילין של היהודי כתוב: אין כמו ה' - "ה' אלוקינו ה' אחד", ובתפילין של ה' כתוב: אין כמו עם-ישראל - "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
ויש להוסיף על יסוד האמור: בתפילין של יד של הקב"ה מתגלה קשר האהבה של הקב"ה לישראל וקשר המעשה שהוא עוזר לעמנו במעשה לגוף הגשמי של היהודי, ובתפילין של ראש מתגלה קשר המוחין של ה' לישראל.
ושלימות פעולת התפילין תתקיים בביאת משיח צדקינו אז יתגלה הקשר העצמי והדבקות המוחלטת והמלאה של הקב"ה בישראל ושל ישראל בה', בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקינו במהרה בימינו בקרובה ממש.
מקורות: לקוטי שיחות חלק לט, עמוד 22. ועוד.
[i] כי "קשירה והנחה אחת היא".
[ii] מסכת מנחות, דף לו עמוד א.
[iii] כפי שיוסבר בהמשך בפנים.
[iv] פרק יז.
[v] י"ב תמוז תרנ"ג.
