כאשר קורח ועדתו ערערו על כך שהכהונה ניתנה לאהרון ובניו, הראה הקדוש-ברוך-הוא באות ומופת כי הבחירה בכוהנים הייתה שלו. על פי ציוויו, הביא נציג מכל שבט מטה-עץ יבש, שעליו רשום שמו. הנציג של שבט לוי היה אהרון. משה רבינו הניח את המטות בתוך המשכן – ולמחרת בבוקר נראה נס: מטה אהרון היבש פרח בן לילה והצמיח שקדים.
 
מדוע בחר הקדוש-ברוך-הוא להצמיח שקדים דווקא? – כי לשקד יש פריחה והבשלה מהירות במיוחד, מה שמסמל את מהירות התגובה האלוקית לכל דבר. וכמו שנאמר לירמיה: "כי שוקד אני על דברי לעשותו".
 
גם הגאולה השלמה תתרחש במהירות. ברגע שיחליט הקדוש-ברוך-הוא לחולל אותה – היא תופיע בן רגע, מיד ממש. אמנם מוסבר בתורת החסידות, כי בדרך כלל כאשר מגיעה לעולם הארת-בזק אלוקית – שלא דרך כוחות הצמצום והסינון האלוקיים שנועדו להתאים את ההארה לנבראים המוגבלים – היא אינה נקלטת כראוי. אולם ישנה הארה אלוקית נשגבת ומיוחדת במינה, שיכולה להיקלט כראוי אצל הנבראים גם כאשר היא מגיעה אליהם במהירות, שלא דרך כוחות הצמצום והסינון האלוקיים. כזו היא ההארה שתחולל את הגאולה השלמה.
 
השקד, שמסמל הארת-בזק שנקלטת כראוי ומביאה להבשלה ממשית – מסמל גם את אופי העבודה הנדרש מצידנו כהכנה לקראת הארה כזו. אל לנו להסתפק בהתעלות רוחנית, אלא יש לתת לכך גם ביטוי ממשי ('הבשלה'): לתרגם את ההתעלות למעשים טובים והתחזקות בשמירת המצוות בפועל, כדי נזכה שהגאולה תתרחש במהירות ובפועל. 

(התוועדויות תשמ"ב חלק שלישי עמוד 1707)