בא השלך ומראה, שאם רוצים לראות את ההשגחה העליונה, אז צריך להוציא את הדברים מטביעה בים, להוציא אותם מה'טביעה', מהטבע, ואז לראות את אלוקים, לראות את ההשגחה הפרטית.
בפרשת שמיני מוזכר עוף בשם 'שָלָך' כאחד העופות האסורים באכילה.
מהו השלך הזה? חז"ל מבארים בגמרא, שזהו עוף השולה דגים מהים, כלומר צולל לתוך הים ושולה דגים לארוחתו. מסופר בגמרא, שכשהיה רבי יוחנן, מחכמי הגמרא, רואה שלך, היה אומר את הפסוק מתהילים: "משפטיך תהום רבה".
רש"י, פרשן התנ"ך הגדול, מסביר: משפטי ה' הם גם בתהום, ה' מזמן את השלך להמית את הדגים שהגיע זמנם. השלך סימל בעיניו של רבי יוחנן את הדרך, שבה ה' משגיח על העולם, אפילו לדגים ה' קובע, מי יחיה ומי ימות ומתי. צולל לו סתם איזה עוף בים לתפוש לו ארוחת בוקר, וזה קורה בכוונה מיוחדת מאת ה', שקבע, איזה דגיג ילכד היום!
הבעל שם טוב, מיסד תורת החסידות, אמר, שהשגחה פרטית של אלוקים בעולם היא לא רק על חיי האדם אלא גם על עולם החי, הצומח והדומם ועל כל פרט בהם. כל תנועה בעולם מתרחשת בהשגחה פרטית של הקב"ה. ככה יוצא שאין "סתאאם" בעולם, הכל מכוון.
הכל מכוון מלמעלה, ואפילו הענין, שאת ההשגחה הפרטית לומדים מעוף השלך.
איך מתנהל העולם? תגידו 'חוקי טבע', מי רואה את יד ה' המכוונת את הדברים?!
זהו, שהחסידות מסבירה שהמילה 'טבע' היא מלשון טביעה.
חפץ טבוע במים - קיים או לא קיים? קיים, אבל מוסתר. כך הטבע מסתיר בתוכו את אלוקים ונותן לחשוב, שדברים זזים כאן לבד.
בא השלך ומראה, שאם רוצים לראות את ההשגחה העליונה, אז צריך להוציא את הדברים מטביעה בים, להוציא אותם מה'טביעה', מהטבע, ואז לראות את אלוקים, לראות את ההשגחה הפרטית.
המציאות הנוכחית היא, שהעולם החומרי מסתיר את האמת האלוקית. הדבר ישתנה בגדול, בזמן הגאולה.
אז תתגלה האמת האלוקית לעיני כל.
נו, שרק תבוא!