הגימטריא של המילה פינחס עולה בגימטריא על המילה יצחק שגבורתו נתמתקה בעקדה. פ=80 י=10 נ=50 ח=8 ס=60 =208 וזוהי הגמטריא של המילה יצחק. י=10 צ=90 ח=8 ק=100 =208.

רבי יצחק מבאר בזוהר כי ההתחברות של אור ברמה של "שמיני" בעוה"ז הביאה לרינת העם ולרינת המלאכים היות והגבורות נתמתקו היות והם נשברו, והוא מביא את דברי ה' לאיוב:"ויריעו כל בני אלוקים" זוהי תרועה של רינה ושירה כי הגבורות נתרועעו ונשברו והדבר מוסיף אף להם קודש.

הכיצד נעשה הדבר בעבודת היהודי?

בני האלוקים מקבילים בשירתם לתנועת נדב ואביהוא ששירתם היא כלות הנפש והתכללות בה' בתנועת "רצוא" והסתלקות בעוד תפילת היהודי ,אמנם, מגיעה גבוה הרבה יותר משירת המלאכים, היות והיא שבה חזרה לעולם המעשי ולכן אין המלאכים קוראים שירתם קודם לשירת בנ"י. 

התורה היא שמחדירה את הכוח בתפילה להתעלות גבוה כ"כ ואולם אח"כ מביאה עימה התפילה התעלות לתורה, כן מתבטא הדבר בעבודת אהרון המתנשאת עד לעצם האלוקי ושקבלה את החיל שלה והעוצמה שלה להתעלות ממשה ואלם אח"כ נהנה ממנה אף משה. 

שהרי את פרשת שמיני פותחת קריאתו של משה לאהרון לקרב אל המזבח ומשה קרב עימו ללמד אותו כיצד להקריב את הקטורת, והשראת השכינה ,אכן, נעשתה ע"י עבודת אהרון וכך אכן אמר משה לעם אך עבודת אהרון הביאה לחידוש גם בקו של משה.

תפילה שעולה ומתנשאת גבוה מאוד ושבה חזור בתנועה של שוב אינה זקוקה להתעלותה ע"י המלאכים המנשאים אותה והיא עולה על שירתם וקודמת להם.

תפילה כזו ועבודה של מסירות נפש למרות מצב של דין וגבורה, שאינה מניחה לאדם לשקוע בחלישות באמונה, אך היא מעוררת את התגברות הבטחון והאמונה כ"בעקדה" שהמתיקה את גבורות יצחק, כך יתמתקו אף הגבורות השולטות באדם והחסדים המכוסים, יתגלו.

תפילה כזו ועבודה של מסירות נפש, הם תקון לתנועת ההסתלקות והרצוא בהקרבת הקטורת של נדב ואביהוא והם מסמלים את ענין הנישואין. הכיצד?

הנישואין

המושג נשואים מסמל התחברות של שתי תנועות מהופכות, של תנועת הגבורה בסמל של רצוא וכלות הנפש המתגלמת בסמל של "כלה" בשל עולם הרגש הסוער שכיוונו נע מלמטה למעלה בערגה וגעגועים בעוד תנועה של "חתן" מורה על "נחיתה" וירידה של "שוב" בתנועה של מוח מיושב, מאופק ומרגיע.

הנשואים מביאים להמתקת הגבורה, שהרי החתן מורה על אור של חסד מיושב בכלי ומאופק והגבורה היא עוצמה של סערת הרגש בכוון להסתלקות המתגלמת בסערה של רוחות.

ותחת עמדה של כלה וכלות הנפש, נוצר מצב של כלא, של חבישה עצמית ורסון הנעשה מתוך שמחת הנפש וזוהי שמחת חתן וכלה, כשהכלה נוכחת במציאות ההווה ומתענגת עליה מבלי לחפוץ להסתלק בכוון של גבורה ורצוא.

הדבר מתבטא בנשמה היורדת לעולם מדרגה של "טהורה" בעולם האצילות, ודוקא כאן, בעולם המעשי היא מגיעה לדרגה עילאית יותר שמקורה "העצם האלוקי" ומשם משמרים אותה שלא תסתלק.

"אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא.." הוא נוסח התפילה המצביע על מקורה הראשוני של הנשמה הטהורה בעולם האצילות ואולם אח"כ הגביל אותה ה' וצמצם אותה שתתלבש בעולם הבריאה ואח"כ בעולם היצירה ומשם הוא נפח אותה לעולם העשיה. 

"אתה בראתה ואתה יצרתה ואתה נפחתה בי" הוא הבטוי המורה על ירידת הנשמה לעולם ועל התלבשותה בגוף.

פה מתעורר הניצוץ בכמיהה של כלות הנפש להסתלק אך "ואתה משמרה בקרבי" הוא מסר המורה כי אור העצם האלוקי משמר אותה שלא תסתלק מהגוף שבל מאוויה להתחבר במקורה,כי היא נוכחת שדווקא בעולם המעשה בדרך לימוד התורה וקיום המצוות נוצר הקשר והצוותא עם עצמות ה', אליה לא היתה לעולם מגיעה בעולמות העליונים והרוחניים ביותר.

רצוא ושוב בפרה האדומה

גם שריפת האפר של הפרה האדומה באה לכפר על חטא העגל שהרי האם (הפרה) מקנחת את הזוהמה של בנה העגל...

השריפה מסמלת כיוון של רצוא והסתלקות ושריפת הכלים השונים והטמאים בו נתלבש רצונו של היהודי ואולם את הרצון יש להניח היות והוא מהווה בחינת כח אנרגטי שניתן לנצל למטרות חיוביות והוא מתגלם באפר שנותר מהשריפה, שהוא יסוד העפר והבסיסי שבכל עצם ואולם מעלי האפר יש להניח מים, להורות כי כל כיוון של רצוא והסתלקות חייב להסתיים בתנועה של שוב שהסמל שלה הוא מים משיבים נפש ומצננים.

זוהי התגלמות של נישואין בהמתקה של גבורה של סערת הרגשות של הכלה בכלות של נפש ע"י תנועה של חסד, מצננת, מרגיעה ומשיבת נפש.

(עפ"י 'תורת-מנחם', 'תפארת לוי-יצחק' לפרשת שמיני גבורות ומיתוקן ביום השמיני)