שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
המילים "נפש כי תקריב" רומזות להקרבת הנפש. 'לזבוח' את הנפש הבהמית על מזבח הרצון האלוקי. כל 'זביחה' כזו, כל התגברות על היצר הרע, מקרבת אותנו אל הגאולה השלמה
ל אדר התשע"א (06.03.2011)
דיני הקרבנות בתורה נפתחים במילים "אדם כי יקריב". בהמשך, כאשר מדברת התורה על מנחת סולת, נאמר "ונפש כי תקריב". כותב על כך רש"י: "לא נאמר 'נפש' בכל קרבנות נדבה, אלא במנחה. מי דרכו להתנדב מנחה? (כלומר, סולת שהיא זולה מאוד לעומת בעל-חיים) – עני. אמר הקדוש-ברוך-הוא: מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו".
מנחת סולת מכילה בלילה של קמח ושמן, בתוספת קומץ לבונה. תכולה דלה מבחינה חומרית, אך היא עולה לעני במאמצים, הרבה יותר ממאמציו של העשיר לכיסוי עלות קרבן בהמה. לפיכך מסמלת הקרבה זו רצון נפשי פנימי ועמוק להתקרב אל השם. 'ונפש כי תקריב' – כי תתקרב.
כל עוד לא נבנה בית-המקדש, אין לנו אפשרות להקריב קרבנות כפשוטם. אולם תמיד יש לנו אפשרות ומוטל עלינו להקריב קרבנות ברוחניות. רמז לכך ניתן בפתיח האמור: "אדם כי יקריב מכם". מילים אלה נכתבו בסדר זה דווקא (ולא "אדם מכם כי יקריב") – כדי לאפשר לפרש אותן גם כך: "אדם כי יקריב קרבן מכם". כלומר, שמאתנו עצמנו, מתוך תוכנו, מגיע הקרבן. כאשר יהודי מתגבר על היצר הרע, על הנפש הבהמית שבו ומתנהג כרצונו של הקדוש-ברוך-הוא – זו הקרבה אישית, שעולה למרום כמין קרבן.
כך גם המילים "נפש כי תקריב" רומזות להקרבת הנפש. 'לזבוח' את הנפש הבהמית על מזבח הרצון האלוקי. כל 'זביחה' כזו, כל התגברות על היצר הרע, מקרבת אותנו אל הגאולה השלמה – הזמן בו נזכה לקיים את עבודת הקרבנות כפשוטה, בבית המקדש השלישי, והזמן בו ההתקרבות העמוקה של כל יהודי אל הקדוש-ברוך-הוא, תגיע לשיאה.
(ליקוטי שיחות חלק כז עמוד 15)
אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il