מסופר בפרשתנו, פרשת 'כי תשא', לאחר שחטאו בני-ישראל בחטא העגל, אמר הקב"ה למשה: "ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם". הקב"ה רצה לכלות את כל העם, אך משה רבנו החל להתחנן לפני הקב"ה שימחל להם ואמר: "למה ה' יחרה אפך בעמך?". תחנוניו אלה של משה הועילו, כמו שנאמר: "ויינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו".
שאלתו של משה "למה ה' יחרה אפך בעמך?" דורשת הסבר. וכי לא ברור למה כועס הקב"ה על עמו? הלוא זה עתה הוציא הקב"ה את עם-ישראל ממצרים באותות ובמופתים ונתגלה לעיני כל העם על הר-סיני, ואילו עם-ישראל ממיר אלוקים חיים בעגל הזהב!
"כלום מתקנא"
לכן מפרשים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו לתורה), שכוונתו של משה בשאלתו הייתה, שהקב"ה אינו צריך לכעוס על עובדי העגל, מאחר שהעגל אינו בר-תחרות לקב"ה ואין בו שום כוח ושום יכולת - "כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גיבור בגיבור".
משה רבנו טען לפני הקב"ה, שאין כאן בגידה אמיתית של העם והמרת אלוקים חיים, בורא שמים וארץ, באלוקים אחר. אילו הייתה בעגל ממשות כלשהי, היה מקום לדבר על קנאה של ה' לעמו; אבל מאחר שהעגל אין בו שום ממשות, אין כאן אלא מעשה שטות והבל, ולכן שאל משה - "כלום מתקנא?!".
לא מתנתק
אולם עדיין יש להבין: ברור שהאמת היא כי בעבודה-זרה עצמה אין שום ממשות ואין מקום 'להתקנא' בה, אבל הלוא מי שעבדו את העגל החשיבו אותו למציאות ואף אמרו "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". אם-כן, מצד אופן ראייתם יש מקום לקנאה, שהרי בעיניהם העגל הוא בבחינת 'חכם' ו'גיבור'.
אלא שגם מצידו של יהודי אין מקום לטעות כזאת. יהודי יודע שהאליל אינו אלא פסל של עץ ואבן, ואפילו אם הוא מידרדר חלילה למצב של עבודת אלילים (בהתייחסותו לאליל זה, אפילו כסמל למשהו "רוחני" כביכול...), אין הוא מאמין בכך באמת.
יהודי, מעצם מהותו, אינו יכול להתנתק מהקב"ה, וקל-וחומר שאינו יכול להמיר אלוקים חיים באלילי-שווא. (וביחוד כזה, שראו ניסיו ונפלאותיו במדבר יומיום ובמוחש !..).
רוח שטות
כיצד אפוא חטאו בני-ישראל בעגל? אין זאת אלא ש"נכנסה בהם רוח שטות", וממנה באו גם הדיבורים כאילו העגל הוא (סמל) האלוקים אשר הוציא את בני-ישראל ממצרים. הם עצמם נשארו נאמנים לקב"ה, אלא שרוח שטות שנכנסה בהם הסיתה אותם לעבוד עבודה זרה.
זו הכוונה הפנימית בטענתו של משה רבנו. הוא אומר לקב"ה: "למה ה' יחרה אפך בעמך?" - גם בשעת החטא הם "עמך", נאמנים לך, וגם הם יודעים את האמת שהעגל אינו 'חכם' ואינו 'גיבור'. אם-כן, "כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גיבור בגיבור?!". דבריו אמת אלו של משה רבנו, הם שהביאו את הסליחה והמחילה לעם-ישראל, "ויינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו".
