גלות מצרים הייתה חלק מתהליך ההכנה של עם ישראל לקראת מתן תורה. עבודת הפרך פעלה בהם זיכוך שהיה מחויב כדי להיות ראויים לקבלת התורה, ולכן אי אפשר היה לדלג עליה.
 
כל גלות היא למעשה מצב של דחק קשה. גם כאשר מתרגלים לשגרה גלותית, אין בהרגל כדי להפר את היות הגלות קשה ומרה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
 
המצבים הגלותיים הקיצוניים ביותר משולים לכתישת זית. בתחילת פרשת השבוע נאמר: "וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". דורשים על כך חז"ל, כי פרי הזית הוא משל לעם ישראל: כשם שהזית מפיק שמן איכותי רק כאשר כותשים ומכתתים אותו – כך עם ישראל מגלה מתוך תוכו את מיטב כוחותיו דווקא במצב של לחץ ודחק עצומים, עד קצה גבול היכולת.
 
זו בעצם הסיבה האמיתית שמאחורי כל קשיי הגלות שעוברים על עם ישראל. הקשיים נועדו לגרום לנו לגלות את המיטב הפנימי ביותר שבנו – הקשר הנשמתי העמוק שיש לנו אל הקדוש-ברוך-הוא, שמאומה לא יכול לנתקו. וכך יש לפרש את מה שנאמר: "כתית – למאור". הקשיים, בחינת ה"כתית" – נועדו להפיק מאתנו "מאור".
 
גלות מצרים היוותה הכנה לקראת גילוי האור המופלא שבתורה הנגלית, שהתגלתה אלינו במעמד הר סיני. הגלות הנוכחית מהווה הכנה לקראת גילוי הרבדים הגבוהים והטמירים ביותר של התורה, מפיו של מלך המשיח בכבודו ובעצמו. לכן זו האחרונה נמשכה זמן כה רב. אך היא עומדת להסתיים תכף ומיד ממש.
 
(התוועדויות תש"נ חלק רביעי עמוד 95)