כאשר משה ואהרן באו אל פרעה בתביעה לשחרר את בני-ישראל, אמר להם: "למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו, לכו לסבלותיכם".מסבירים חז"ל, שמשה ואהרן, ככל שבט לוי, היו משוחררים מעבודת הפרך, ולכן אמר להם פרעה: הרי אתם פטורים מעבדות מצרים; לכו אפוא לענייניכם ואל תפריעו את העם ממעשיו. 

 
מדוע שוחרר שבט לוי מעבודת-הפרך של מצרים? מסביר הרמב"ן: "מנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם". גם פרעה הבין את הצורך הזה ואפשר לשבט לוי לעסוק בתורה וללמדה לבני-ישראל. 

על-פי פירוש זה מקבל הדו-שיח בין משה ואהרן לבין פרעה משמעות מעמיקה יותר. משה ואהרן ביקשו להניח לכל עם-ישראל ללכת ולעבוד את ה'. לעומתם טען פרעה, כי די ששבט לוי לומד תורה (בַּישיבה) ואין צורך שכל אחד ואחד מבני-ישראל יעסוק בתורה ובעבודת-ה'. לכו אתם ללימוד תורתכם, טען פרעה כלפי משה ואהרן, ואל תתערבו בעניינים שאינם נוגעים לכם אישית; אל תנסו לשנות את הסדרים הנהוגים במדינה. 

 
בקבלה, בספר הזוהר מובא, שחכמת מצרים הייתה רבה "יותר מכל העולם", ושפרעה עצמו היה אף הוא חכם גדול. כשננתח את טענות פרעה נראה שטמונה בהן השקפת-עולם שלמה. 

פרעה אינו שולל את התורה מכול וכול. הוא מבין את חשיבותה ואף מניח לשבט שלם לעסוק בה. אבל הוא תובע הפרדת רשויות - התורה לחוד והנהגת המדינה לחוד. הוא אינו מסכים שהתורה תתערב בענייני המדינה. הוא מכבד את משה ואהרן כרבנים וכמנהיגים רוחניים, אך הוא תובע מהם להישאר בתחומי בית-הכנסת ובית-המדרש ולא להתערב בסדרי החיים והמדינה... 

 
יש לזכור אפוא, שזו טענת פרעה, מלך מצרים. השקפת-עולם כזאת מנוגדת לגמרי ליהודי. התורה ניתנה כדי להנחות את חיי היהודי ואת העולם כולו, ואין דבר שהוא מחוץ לתחומה של התורה. 

דבר נוסף שעלינו ללמוד מהדברים הללו הוא, שאל לו ליהודי לומר: "אני את נפשי הצלתי" (ובלשון העם: "ראש קטן","לא מעניין אותי מכלום"...), לשבת באוהלה של תורה ולהיות שקוע במכמניה ולא להתעניין כלל במה שקורה בחוץ, או, שמפעם לפעם הוא גם יואיל בטובו למסור שיעור בתורה לאחרים או לקרב משהו ליהדות..
 
אומנם, ודאי שאין מקום לבוא ליהודי שכזה בטענות, אך זה בעצם מה שרצה פרעה (שכל אחד יהיה עסוק עם עצמו ויחיה את חייו בלבד - בלי לדאוג לשני, ו"כל ישראל ערבין זה לזה"...).  לו שמעו משה ואהרן לטענות 'הגיוניות' אלה, היו מפסידים חלילה את הגאולה.   אך הם לא קיבלו זאת ומסרו את נפשם על כך שעוד יהודים יוכלו ללמוד תורה ולעבוד ולהתנהל, גם במצרים, ע"פ  ה' ותורתו (אף שעדיין לא ניתנה תורה בסיני ועיקריה ידעו רק בע"פ..). הם לא יכלו לשבת בשקט ולעסוק בתורתם ובעבודתם כל עוד מצויים יהודים שנותנים את כוחות-נפשם ל'פרעה מלך מצרים' (גם במשמעות הסמלית של המושג). 

דווקא בזכות עמידתם האיתנה מול טענותיו של פרעה ומסירות-נפשם בעבור כלל ישראל, זכו משה ואהרון להחיש את הגאולה ולהוציא את בני-ישראל ממצרים וכן אנו ומשה שבדורנו (הרבי מלך המשיח), שיוציאנו ממיצרי הגלות האחרונה אל הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש ב"ה.