אברהם חובש את חמורו, כשיוצא לנסיון העקידה. אותו חמור מככב בפרשת שמות, כשמשה יוצא בשליחות ה´ ממדין למצרים. והחמור הזה עוד יופיע שוב, כך לפי חז"לנו, אצל המלך המשיח - שיתגלה עליו- "עני ורוכב על חמור
חמור מככב לאורך ההיסטוריה שלנו.
אברהם חובש את חמורו, כשיוצא לנסיון העקידה. אותו חמור מככב בפרשת שמות, כשמשה יוצא בשליחות ה' ממדין למצרים. והחמור הזה עוד יופיע שוב, כך לפי חז"לנו, אצל המלך המשיח - שיתגלה עליו- "עני ורוכב על חמור".
החמור מסמל את החומריות של העולם הזה. וצריכים לראות, מה עושים עם החמור הפרטי, כי זו המשימה שלנו בעולם, לגלות את האלוקים בתוך הגשמיות.
המשימה הזו מיושמת בשלבים על ידי שלושת האישים שהוזכרו בקשר לחמור: אברהם, משה והמשיח.
אברהם מפיץ את אמונת יחוד הא-ל בעולם האלילי.
משה מביא את האומה הישראלית אל הר סיני לקבל את התורה.
משיח ישלים את המלאכה, לאחד את העולם עם אלוקים.
זה הסיפור של החמור, ולכן הוא מופיע בביטויים שונים אצל כל אחד מהם.
אברהם נלחם בעולם אלילי. באותו שלב, החמור - החומריות של העולם מתנגדת לאור האלוקי. אז אין ברירה, ואברהם "חובש" את חמורו - הטיפול בחמור, בחומריות העולם, הוא על ידי הכנעתו.
בתקופה של משה, ה'חמור' (העולם הגשמי) כבר במצב מתקדם יותר. הוא כבר יכול להיות כלי להשראת הרוחניות. משה הוא שמקדם את העולם לשלב הזה, במתן תורה בסיני.
זה בעצם כל הענין של התורה, שה'חמור' (העולם הגשמי) יוכל להיות כלי לאלוקים. לכן משה לוקח את משפחתו "וירכיבם על החמור", ה'חמור שלו' כבר יכול לשאת אלוקות.
סופהדרך יבוא עם המשיח.
ה'חמור' של אז, לא רק שלא יתנגד לאור האלוקי - הוא יגלה אותו בעצמו!
העולם החומרי עצמו יאיר ויגלה, ש"אין עוד- מלבדו"!
שאלוקים הוא המציאות האמיתית של העולם.
