פרשת כי תצא ממשיכה בסדרות של מצוות השייכות למצבים שונים בחיי היהודי.
בעליה הראשונה, התורה מתארת מצב בו חייל יהודי יוצא למלחמה, ושם הוא מתאווה להתחתן עם אחת השבויות הגויות מהמלחמה. התורה מתירה לו לקחתה לאישה, אך מבהירה כי זהו מקרה בלתי רצוי.
לאחר מכן התורה מצווה את ההלכות של "בן סורר ומורה", בו נער מתבגר גונב, גוזל מתהולל ועוד.
בעליה השניה התורה מתייחסת למקרה בו אדם רואה אבידה או בהמה של חברו שתועה בשדה, ועליו כמובן להחזירה לבעליה.
העליה מסתיימת בציווי של "שילוח הקן", כאשר רואים את האם רובצת על האפרוחים או הביצים, והשכר המובטח בתורה על מצוה זו הוא חיים ארוכים.
העליה השלישית מתחילה במילים "כי תבנה בית חדש", ובה אנו מצווים לקבוע מעקה בגג הבית, כדי למנוע חס וחלילה נפילה של אדם מראש הגג.
לאחר מכן התורה כותבת מספר דינים, בהם לא לזרוע תבואה כלאיים (שני מינים שונים יחדיו), וכן לא להרביע בהמות שונות יחדיו, ולא ללבוש שעטנז (בגד הארוג מצמר ופשתים יחדיו). כמו כן מתייחסת התורה לאיסורים של יחסים בין אנשים, והאיסור להתחתן עם ממזר (ילד שנולד מיחסים עם ערווה). על מנת להתגרש יש צורך בגירושים בבית דין יהודי, כיון שללא כך הנישואים הבאים יהיו אסורים, והילדים יהיו ממזרים.
בעליה הרביעית התורה מדברת על נקיון המחנה היהודי, כיון שהקב"ה נמצא בתוך העם במחנה ישראל.
כאן גם מופיע האיסור על זנות, וכן האיסור על הלוואה בריבית ליהודי (בשונה מהלוואה לגוי).
לבסוף, התורה אומרת כי כל היוצא מפיו של אדם הרי זה כמו שבועה, ועליו לקיים את דבריו.
בעליה החמישית התורה מפרטת את הדינים לגירושים. ראשית כל יש צורך בגט כתוב, ועל הגט להינתן בידה של האישה. גירושים של כהן הם מסובכים יותר, כיון שכהן אסור להתחתן עם גרושה, אפילו אם היא גרושתו, לכן גט לכהן הוא דבר רגיש יותר.
העליה השישית מתחילה עם מצוה יפה לפיה כאשר אדם מתחתן, הוא פטור מכל עבודה בצבא, ועליו לשמח את אשתו במשך השנה הראשונה לחייהם המשותפים.
כמו כן מופיע הציווי לזכור את אשר עשה ה' למרים בדרך בצאתם ממצרים.
העליה השביעית כוללת את מצוות ייבום: באם אדם נפטר ולא הותיר ילדים, מצווה על אחיו להתחתן עם אלמנתו, ולהקים שם לאחיו המת. באם הוא מסרב לכך, עליו לעבור את ה"חליצה", כאשר האלמנה חולצת את נעלו בפני זקני העיר והיא יורקת בפניו על כך שאינו רוצה להתחתן. תהליך החליצה קיים גם בימינו, והדבר נעשה בבית דין רבני.
גם במפטיר של הפרשה אנו קוראים על אחת משש מצוות: לזכור את אשר עשה עמלק, כאשר פתח במלחמה עם בני ישראל במדבר.
