שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
גם בעבודה הרוחנית מתעוררת לעיתים שאלה של 'גירושין' - כאשר אדם אינו שבע-רצון מתחום שליחותו וברצונו להמירו בתחום אחר
מעובד על פי שיחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח
ד אלול התש"ע (14.08.2010)
וכתב לה ספר כריתת (דברים כד,א)
חז"ל נחלקו בשאלה, מתי מותר לאדם לגרש את אשתו ?
בית-שמאי מסתמכים על הכתוב בפרשתנו פרשת 'תצא': "כי מצא בה ערוות דבר" וקובעים, שרק אם האישה פרצה את גדרי הצניעות מותר לבעלה לגרשה. בית-הילל סבורים, שאפילו אם רק "הקדיחה תבשילו" (במתכוון), כלומר, היא פועלת נגד בעלה, מותר לו לגרשה. ואילו רבי עקיבא סבור, ש"אפילו מצא אחרת נאה הימנה", כבר מותר לו לגרש את אשתו.
ידוע, שהקשר בין היהודי לבין העולם שמסביבו משול אף הוא לקשר שבין איש ואישה. כשם שלכל אדם נקבעה האישה שעמה יחיה, כך נקבע לכל אדם תחום מסויים בעולם, שבו עליו לעסוק. בתחום זה נמצאת השליחות האלוקית שמטילה ההשגחה העליונה על האדם - להשכין אור של תורה וקדושה באותו חלק של העולם שעמו הוא בא במגע. (גם אם זה באופן חברתי של: יושר, הגינות, צדק, חריצות, התמדה, מסירות ונאמנות ועוד כהנה וכהנה - תכונות אנושיות הקשות לביצוע, שהמקיימן, מקיים בכך מצוות רבות, וגם מאיר את סביבתו בקדושה (וכיהודי, אף מקדש בכך את שם ה' - בעולם...)
לעבור תחום
וכאן מתעוררת לעיתים השאלה של 'גירושין' - כאשר אדם אינו שבע-רצון מתחום שליחותו וברצונו להמירו בתחום אחר.
ככלל, הדבר הזה אינו רצוי. אם ההשגחה העליונה סיבבה דברים והביאה את האדם לכך שיש לו השפעה בתחום מיוחד, יש להניח שזהו רצון ההשגחה, ואל לו לנטוש את השטח שלו ולעבור לשטח אחר. אך לעיתים יש סיבות כבדות-משקל שתומכות במעבר מתחום אחד למשנהו. ובסוגיה זו חלוקים חכמי ישראל בדעותיהם.
שלוש דעות
בית-שמאי אומרים, שעל האדם להתמודד אפילו עם הקשיים הגדולים ביותר ולא לנטוש את השליחות האלוקית שההשגחה הטילה עליו. יש רק מצב אחד שמתיר ומחייב עזיבת השליחות הזאת - כשהוא מוצא בזה 'ערוות דבר'. כאשר המשך העיסוק בשטח זה מתחיל להיות איסור ברור על-פי השולחן-ערוך. במצב כזה מחובתו לעזוב את התחום הזה ולעבור לתחום אחר.
בית-הילל סבורים, שדי בכך שהאדם רואה שאין הוא מצליח בעבודתו, ואף ההפך קורה והעיסוק בתחום זה גורם ל'הקדחת תבשילו', לירידה בדרגה. במצב כזה הוא יכול לעזוב תחום זה. שהרי אם אינו מצליח ואף יורד בדרגתו, לשם מה לו כל העניין?
רבי עקיבא מרחיק לכת עוד יותר: "אפילו מצא אחרת נאה הימנה". ברגע שהאדם מאבד את החשק והעונג בתחום עיסוקו ונראה לו שייהנה יותר מעיסוק בתחום אחר - מותר לו לעזוב את תחומו. שכן עבודת ה' (ובכלל כל עיסוקיו) צריכה להיעשות בשמחה ובטוב לבב.
קשה - אז מה?
ההלכה נקבעה כבית-הילל. פירוש הדבר, שאם האדם אכן מצליח בעבודתו, מצליח להפיץ אור של תורה וקדושה, או גם 'דרך ארץ' (שעליה נאמר "קדמה דרך ארץ לתורה") בשטחו, והחיסרון היחיד הוא, שאין הוא עצמו נהנה מכך - אין בזה כדי להצדיק את נטישת התחום הזה.
לא הכול חייב להיות קל ונעים. אולי רצון ה' הוא שהאדם דווקא יתאמץ ויעשה מה שלא נוח ולא נעים לו?... רק אם הדבר גורם ל'הקדחת תבשילו' מותר לו לעזוב את שליחותו.
וכל זאת רק מצד הדין; אבל מוטב, שהאדם ינהג לפנים משורת הדין. עליו להשתדל ולהתאמץ לא לנטוש את שליחותו האלוקית. כשיתאמץ יווכח, שעל אף הקשיים יש בכוחו להצליח ולהשכין את אור ה' בעולם ולהכינו - כ 'דירת נצח' לבוראו, עימנו...
1
צריך להיזהר
שניאור
| 2011-09-09 15:29:30
יש זוגות שרבנים תומכים בגירושיהם אז אל תכלילו
אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il