המורה: היכן מת משה? התלמיד: בעמוד 132.

הבדיחה הזו נשמעת לכם מוכרת? בהחלט ייתכן. התנ"ך, ספר הספרים היהודי, הוא ככל הנראה מקצוע הלימוד השנוא ביותר על תלמידי ישראל, וצעירי חב"ד מנסים להילחם בתופעה, כשהיא עוד בחיתוליה. אתמול (יום ד') הם חתמו את הפרויקט הארצי השנתי שבמסגרתו חגגו כ-‏20 אלף ילדים ממאות בתי ספר ממלכתיים את תחילת לימוד התורה – קצת אחרת.

בקהילות חרדיות אדוקות נוהגים למרוח דבש על אותיות התורה ולטעום מהן, כדי להותיר לילדים רושם "מתוק" מהלימוד הראשון בה, אבל בחב"ד מצאו לכך שיטות עדכניות יותר שמתאימות לתלמידים של ימינו.

כמעט כל המשתתפים בחגיגות החומש הם מבתי ספר שאינם דתיים, ולכן הסקרנות רבה. הם עוברים בין התחנות בכפר חב"ד ולומדים באופן חוויתי.

סת"ם זה לא סתם

בתחנה הראשונה, סביב שולחן הסופר, זה נשמע כך: "למה אתה לא מנקד את האותיות?" "הנוצה הזו שאתה כותב בה - היא של פרה?" "גם בחיים אתה סופר סת"ם?" "איזה מין נייר זה?" "איך לא נשפך לך הדיו?" "איזה כתב זה?" "כמה עולה מזוזה?"

הסופר רושם את שמות הילדים בכתב אשורי על פיסות קלף קטנות, ומעניק להם אותן כדי שידביקו על החומש החדש שקיבלו. בנוסף ניתנת להם הזדמנות לנסות את כוחם בכתיבת סת"ם.

התחנה הסמוכה – אוהל מעוצב ומקושט שבתוכו ממתין שחקן בדמות אברהם אבינו. התלמידים נכנסים מארבעת הפתחים, מתיישבים על שטיחי הבד הפרוסים באוהל וצופים בהצגה על חייו של העברי הראשון.

לאחר מכן הם צועדים אל בית הכנסת המרכזי. ספרי התורה מוצאים מארון הקודש, חתני השמחה נושקים להם. עם החומשים ביד, הם סופגים מטח של סוכריות על הראש, לשירת "שישו ושמחו בשמחת תורה".

כעת יחכו צעירי חב"ד בסבלנות 10 שנים, עד שהילדים יהפכו לשמיניסטים, כדי לראות כיצד יענו על השאלה הכי קשה בבגרות לתנ"ך: היכן נפטר משה רבנו?