המטייל התפלא כשניתקו את החשמל: "למה חב"ד לא שולחת את הכסף בזמן?!". למה באמת?
באחת מההזדמנויות שבאו לנתק לנו את החשמל כי לא שילמנו את החשבון, שהה בבית חב"ד מטייל שהתפלא מאוד ושאל: "למה חב"ד לא שולחים לכם את הכסף בזמן, ואתם צריכים לסבול מהניתוק של החשמל?!".
באחד מחגי סוכות כשנסענו לארוגם ביי – כפר דייגים שבו גולשים ישראלים רבים, על מנת לברך עם הגולשים על ארבעת המינים, שמעתי שיחה של מטיילים אודותינו. אחד מהם שיבח את הפעילות של הביתחב"ד, ואת המסירות להגיע מרחק של 10 שעות נסיעה, כדי לברך איתם על ארבעת המינים. אבל החברים השיבו לו שהם לא רואים בזה שום הקרבה. "הם הרי מקבלים ממשרד החוץ תנאים טובים, לא צריכים לעבוד, מקבלים טיסות לביקורים בארץ, ועוד מקבלים משכורת. על מה מגיע להם כל הכבוד?!".
במהלך השנים שלנו כאן, כמעט כל מי שביקר בבית חב"ד היה בטוח שהבית חב"ד ממומן על ידי תנועתחב"ד.
אז זהו. שלא...
אף בית חב"ד אינו ממומן על ידי תנועת חב"ד!
קיימים בעולם קרוב לאלפיים בתי חב"ד. מתוכם ישנם בתי חב"ד שלהם מוסדות רבים: בתי ספר, גני ילדים, בתי תבשיל, בית כנסת, מקווה טהרה, מכון גמילה מסמים, ועוד אין ספור מוסדות אחרים. אין אף גוף – גדול ככל שיהיה, שיכול להחזיק כלכלית מערכת כל כך גדולה.
כל שליח, כאשר הוא יוצא לשליחות, מלבד ההקרבה שבעצם היציאה לשליחות, הוא לוקח על עצמו אחריות כלכלית כבדה, שלעיתים יכולה להסתכם במליוני דולרים.
הדרך העיקרית עבור רוב הבתי חב"ד להתקיים ולפעול, היא באמצעות תרומות. התורמים הם השותפים המאפשרים את המשך הפעילות. יש כאן מעין הסכם יששכר וזבולון: השליח יעשה את הפעילות, והקהילה תאפשר לו זאת כלכלית.
למרכז חב"ד העולמי ישנן קרנות מסוימות, העוזרות לבתי חב"ד מסוימים בהקמת הבית חב"ד. לדוגמא: הנדיב ג'ורג' רוהר, מחזיק את הקמת הבתי חב"ד בקמפוסים בשנים הראשונות, אך לאחר מכן, השליח חייב לעמוד על רגליו. הנדיב לב לבייב, תומך בחלקים גדולים של הפעילות ברוסיה, ועוד כמה קרנות נקודתיות.
במקומות בהם פועלת קהילה, בדרך כלל יותר קל לגייס את המשאבים. בבתי חב"ד הפועלים בעיקר עם מטיילים, ולא עם קהילה קבועה, מדובר בדרך כלל בהתמודדות יום יומית.
הצד הטוב שבזה הוא שאנחנו לעולם לא סומכים על עצמינו. מבחינתנו ברור - ברמת הידיעה, ולא רק ברמת האמונה, שהכסף שלנו מגיע אך ורק מהקדוש ברוך הוא.
בחודש אלול ה'תשס"ט הגיע לכאן ר' בעז לרנר – מומחה למקוואות, על מנת להכשיר את המקווה שבנינו. בצהרי יום שישי, לקחתי אותו לסיבוב בכמה חנויות, על מנת לקנות מספר מתנות למשפחתו בארץ. מכיוון שהיו באמתחתו רק דולרים, הצעתי לו שבמקום שיפרוט אותם ואחר כך ישאר עם עודף ברופי, שישתמש בכסף שלי, ואח"כ יחזיר לי בדיוק. באמצע הסיבוב, אמרתי לו שלא חשבתי שהסיבוב יעלה כל כך הרבה, והכסף תיכף אוזל. הוא הציע שנמשוך מהבנק, אבל נאלצתי לאכזב אותו, ולגלות לו שגם חשבון הבנק ריק. "אז מה תעשה?!", הוא שאל בפליאה. השבתי לו שאין מה לדאוג, כי בידיעה – ולא באמונה, אני יודע שה' ישלח את הכסף.
חזרנו הביתה, ואחרי 5 דק' בדיוק, התקשר יהודי שגר כאן, ואמר שהוא שולח עם הנהג שלו תרומה נכבדה.
אנחנו יכולים לכתוב ספר רק על הסיפורים של הניסים הכלכליים שלנו, אבל אסתפק בעוד אנקדוטה אחת:
בינואר 2009 – אחרי שנה וחצי של חיפושים, מצאנו את הבית שמשמש היום כבית חב"ד. אחרי משא ומתן ארוך ומייגע, הגענו להסכמה עם בעל הבית על סכום חודשי של 2,500$ (!!!), ובנוסף דמי פקדון על עוד 2,500$. חתמנו את החוזה ביום שישי בבוקר, ואחה"צ שלחתי לבעל הבית שיק ע"ס 17,500$, כאשר בחשבון היו רק 7,500$. סמכתי על כך שבמילא באותו ביום הבנק כבר סגור, וייפתח רק ביום שני, ועד אז ה' בטח יעזור.
ביום שיש אחה"צ התקשר ידיד טוב של הבית חב"ד, וסיפר שממש כעת קיבל ירושה מאוד גדולה, והחליט לתרום מעשר לבית חב"ד. שאלתי מה הסכום, והוא השיב: "עשרת אלפים דולר!" – בדיוק הסכום שהיה חסר לכיסוי השיק.