בכללות, יש ארבע קטגוריות שונות של שמות המיוחסים לקב"ה. בקטגוריה הראשונה יש שם אחד בלבד, הוא השם העצמי של ה' – י-ה-ו-ה – הנקרא גם "השם המפורש". בגלל קדושתו המיוחדת של השם המפורש היו מבטאים אותו ככתבו רק בבית המקדש בירושלים. כשאנו רוצים להתייחס לשם זה כפי שכבר עשינו פעמים רבות בספר זה, אנו משתמשים בצירוף אחר של ארבע אותיותיו: הוי-ה (וקיצורו בספר זה ובספרים קדושים אחרים: הוי').

לקטגוריה השניה משתייכים השמות אשר על פי ההלכה הם קדושים ואסור למחקם. בפרק ט נבחן כל אחד משמות אלו.

הקטגוריה השלישית כוללת את הכינויים המתארים את ה' במקרא ובדברי חז"ל. הקבוצה הגדולה והמפורשת ביותר של כינויים מסוג זה בתורה היא יג מדות הרחמים. בפרק י נתייחס למדות הרחמים ולכינויים נוספים.

לבסוף, הקטגוריה הרביעית של שמות ה' כוללת למעשה את כל המילים המופיעות בתורה! תורת הקבלה מלמדת כי התורה כולה היא שמו של ה'[i] וכי כל אחת ממלות התורה היא שם קדוש בפני עצמו. בפרק יא נתמקד בקטגוריה זו.

בסוף פרק יא גם נראה כי ארבע קבוצות אלו של שמות אלוקיים, מקבילות בעצמן לשמו העצמי בעל ארבע האותיות של ה', שם הוי' ב"ה.

---

[i].     זהר ח"ג רסה, ב. הקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה.