בדומה מאד לעיצוב המורכב של כתר המלך, מתוארת ספירת הכתר בספר הזהר הקדוש כמורכבת משלושה ראשים[i]. כל אחד מהראשים מסמל דרגה אחרת של העל-מודע. הגבוה בהם נקרא "רישא דלא אתידע" (בראשי תיבות: רדל"א) והוא מתבטא בנשמה כחווית האמונה. הראש השני של הכתר נקרא "רישא דאין", והחוויה הפנימית שלו בנשמה היא תענוג. הראש השלישי נקרא "רישא דאריך", והוא מתגלה בנשמה ככח הרצון.

האמונה היא הקשר המהותי, הברית, שבין ישראל לה'[ii]. החסידות מלמדת כי האמונה הפשוטה של היהודי הפשוט קושרת אותו לאחדות הפשוטה והמוחלטת של עצמות ה'. כל נשמה יהודית מקבלת את אמונתה בירושה מאבות ואמות האומה, ובמיוחד מאברהם אבינו, המאמין הראשון, "ראש כל המאמינים"[iii]. כתכונה העוברת בירושה, נוכחת האמונה תמיד בנשמת כל יהודי, אף כי לאו דוקא במודע[iv].

אם כי מקור האמונה היהודית נעוץ בשלושת האבות, היה זה תפקידו של משה רבינו להחיות ולחזק את האמונה ככח מודע, בו תלוי רגש הזהות היהודית. בדיוק כפי שהגוף זקוק למחיה פיזית כדי לחיות, כך גם האמונה הטבועה בנשמת כל יהודי תובעת את מזונה הרוחני – חכמת התורה – כדי לשגשג[v]. מסיבה זו, בזהר נקרא משה רבנו "רעיא מהימנא" (הרועה הנאמן), שפירושו גם רועה האמונה (וכלשון הפסוק "שכן ארץ ורעה אמונה"[vi]). בזמן שנדדו בני ישראל במדבר, המן שירד להם מן השמים וסיפק להם מזון רוחני, כמו גם מזון גשמי, ניתן להם בזכות משה רבינו[vii].

בדיוק כמו שכל יהודי חדור באמונתו של אברהם אבינו, כך הוא חדור גם בתורת משה המורה לו את הדרך לחיות. כפי שמבואר בחסידות, בכל יהודי יש ניצוץ מנשמת משה רבינו, המאפשר לו ליישם את האמונה בחיי היום יום[viii]. בנוסף לזה, בכל דור ישנו צדיק הדור הנקרא בקבלה "אתפשטותא דמשה"[ix], הוא ה"משה רבינו שבדור" המוסר את נפשו על חיזוק האמונה האמיתית בא-ל אחד.

התענוג, כפי שהוא מתגלה בכתר, איננו תגובה לגירוי הבא ממקור חיצוני לנפש. אדרבה, זהו מקור של אנרגיה נפשית, כלומר, הוא לחלוחית המחיה את כל כוחות הנפש[x]. התענוג של הכתר פועל, במיוחד, כמניע ומכוון את הרצון העל-מודע.

הרצון הוא הכח החזק ביותר בכוחות הנפש, עליו מקובל לומר "אין תקיף כרצון" ו"אין דבר העומד בפני הרצון"[xi]. תפקידו של כח הרצון התקיף, העל-שכלי כשלעצמו, לשלוט ולכוון (מלמעלה ומבחוץ) את כל הכוחות המודעים של הנפש, החל מהשכל המשמש כבסיס הרציונאלי של הנפש. ברגע שהשכל הרציונאלי פועל, אזי דרגה נמוכה יותר של כח הרצון משמשת את הנפש כמקור אנרגיה הנחוצה לרדיפה מכוונת אחר אותן מטרות שנבחרו באופן רציונאלי על ידי השכל.

הרצון העליון של ה' מוצא את ביטויו העצמי במצוות שניתנו לישראל בתורה. כאשר אנו מקיימים את מצוות ה' במסירות נפש, אך ורק בגלל שהן ביטוי לרצונו העצמי של ה', אנו מקשרים את עצמנו אל הרצון העליון של ה'. וכך, מסירות נפש לה' והמעשים שנעשים מתוך התמסרות, הם ביטויים של הרצון העליון אצל האדם. אך אם קיום המצוות נובע מסיבות רציונאליות, לדוגמה, אם אנו מבססים את שמירת המצוות שלנו על סודות שנגלו לנו בקבלה אודות ההשפעות הרוחניות המיוחדות לכל מצוה, אנו מקשרים את עצמנו לדרגה נמוכה יותר של רצון ה'.

---

הערות לפרק ז

[i].     ראה באריכות בספר הנפש פ"ד ובספר סוד הוי' ליראיו שער א (ובנספח שלו).

[ii].    בפרק הקודם הוסבר כי ספירת היסוד, שפנימיותה מדת האמת (כדלקמן בפרק זה), היא כח הברית. בזהר (ח"ג רל, א) מתואר זוג – "איהו [הוא-הזכר-היסוד] אמת ואיהי [היא-הנקבה-המלכות] אמונה" (על דרך הביטוי בברכות קריאת שמע של ערבית – "אמת ואמונה"), ומבואר גם כי אין אמונה ללא ברית (ראה גם זח"ג קצח, ב ועוד). הרמז המספרי לכך הוא שברית (612) עולה ו פעמים אמונה (102), והוא גם הערך של אמונה "פנים ואחור" – א אמ אמו אמונ אמונה אמונה מונה ונה נה ה.

[iii].   עפ"י שה"ש ד, ח: "תשורי מראש אמנה". ראה שמות רבה כג, ה. שה"ש ד, כ. תורת חיים (לאדמו"ר האמצעי) פרשת וירא קו, ד (ובכ"ד).

[iv].   עוד על תפקידו של אברהם בביסוס האמונה בנשמה היהודית ראה באריכות במאמר "כח האמונה" בספר אמונה ומודעות.

[v].    והדבר נכון במיוחד לגבי חידושי תורה הנובעים מנשמת משה רבינו (והתפשטותה שבכל דור ודור), בהיותו "רעיא מהימנא" – כמבואר בפנים.

[vi].   תהלים לז, ג (וראה, לדוגמה, בהקדמת הספר אמונה ומודעות; ראה גם מעין גנים ח"ב פרשת בשלח).

[vii].  תענית ט, א. הופעת המלה "מן" לראשונה בתורה (שמות טז, טו) היא בביטוי "מן הוא" (שתרגומו באופן מילולי "מה הוא", או לפי פירוש אחר, "מזון הוא"), חילוף אותיות אמונה.

[viii].  תניא פרק מב.

[ix].   תיקוני זהר סט (קיב,א;  קיד,א).

[x].    עצם המושג חיים מקביל למושג התענוג, כפי שנדרש בחסידות על הפסוק "כי עמך מקור חיים" (תהלים לו, י) – "מקור כל התענוגים". הכח המחיה והמענג שייך ליסוד המים – "מים מצמיחים כל מיני תענוג" (תניא פ"א). בהקשר הרחב, אם התענוג שייך ליסוד המים הרי שהאמונה שייכת ליסוד הרוח והרצון שייך ליסוד האש (וראה מאמר "בריש הורמנותא דמלכא" לרבי הלל מפאריטש זצ"ל וביאוריו).

[xi].   ראה זהר ח"ב קסח, ב ובקונטרס כללי החינוך וההדרכה פט"ו.