ספירת ההוד היא השמינית בעשר הספירות, והשניה בין המדות המעשיות-ההתנהגותיות. לעתים קרובות נחשבות ספירות הנצח וההוד כזוג. ספירת ההוד היא הכח של האדם לחתור בהתמדה למימוש מטרות חייו, בנחישות ובמאמץ מתמיד הנולדים ממחויבות פנימית עמוקה.
שנים מפירושי ההוד הם הודאה והוד מלכות[i]. ההכרה וההודאה בכך שיש תכלית עליונה לחיים, מעוררת את ההכנעה המוחלטת של ה"אני" לאותה תכלית. אלו הן שתי תכונות האופי של מנהיג אמיתי או מלך, המעניקות לו הילת הוד[ii], כנאמר על שלמה המלך: "ויתן עליו [ה'] הוד מלכות"[iii]. חכמינו ז"ל מספרים שאצל מלכי בית דוד, היכולת להודות על האמת ולהכיר בתכלית העליונה תורגמה לתכונה פיזית ממשית: רק המלך שהתאים באמת למשרה, ניחן ביכולת הפיזית ללבוש את הכתר המיוחד שהשתמש בו דוד המלך, והוא הלם אותו בדיוק[iv]. רעיון ההכרה וההודאה בתכלית עליונה, קושר את ההודאה בקשר ישיר עם ספירת הכתר – מקור האמונות והאידיאלים הנעלים והעל-שכליים.
הוד מלכות עולה בגימטריא השראה. ההשראה היא הילת ההוד המקיפה את האדם. מקור ההשראה של עם ישראל כולו הוא בית המקדש, סמל השראת השכינה בישראל ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[v]). עליו דרשו חז"ל: "'וההוד' – זו בית המקדש"[vi]. אכן, מדת ההוד היא מדתו של אהרן הכהן הגדול העובד במקדש (ושוב מתגלה כאן החיבור ההדוק של הנצח וההוד, שהרי על משה ואהרן נאמר "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"[vii]).
ספירת ההוד מתגלה גם ככוח להכיר תודה ולהביע הודיה ובכך היא משלימה את מעלת הנתינה של ספירת החסד.
ספירות הנצח וההוד ביחד מכונות בזהר "תרין פלגי גופא"[viii] (שני חלקי גוף [אחד]) ולכן הן נחשבות פעמים רבות כספירה אחת. אכן, בגוף האדם, נצח והוד מקבילות לרגליים – הימנית והשמאלית – היכולות להלך רק מתוך שיתוף פעולה מלא[ix].
סמל נוסף עבור הנצח וההוד יחדיו הוא מאזני צדק[x]. בעוד שספירת הנצח מקבילה לכף-המאזניים הימנית, הצוברת את הזכויות, ספירת ההוד מיוצגת על ידי כף-המאזניים השמאלית, שענינה הפנימי הכרה והודאה בכך שכל מה שאנו מקבלים בחיים, לא ניתן לנו בזכות אלא כמתנת חינם מאת ה'.
[i]. הוד מלכות הוא הקשר שבין ספירת המלכות לספירת ההוד, בסוד "איהי [הנוקבא, המלכות] בהוד". וכך, כל שבט המלוכה בישראל – ממנו באים מלכי בית דוד, אודותם מדובר בפנים – הוא שבט יהודה, ששמו נגזר ממדת ההוד.
[ii]. ראה בספר הנפש פי"ג.
[iii]. דהי"א כט, כה. הוד מלכות עולה בגימטריא אלף נשים, מספר נשותיו של שלמה (אותן בחר במקום אריכות ימים של אלף שנים).
[iv]. עבודה זרה מד, א-ב. וברש"י סנהדרין כא, ב ד"ה "שבקש להולמו ולא הולמתו": "לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה [של עטרת המלכות] מדופן לדופן, ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו, והיא עדות לבית דוד, שכל הראוי למלכות הולמתו, ומי שאינו ראוי למלכות אינה הולמתו".
[v]. שמות כה, ח.
[vi]. ברכות נח, א.
[vii]. תהלים קלג, א. כריתות ה, ב. תנחומא שמות כז.
[viii]. זהר ח"ג רלו, א.
[ix]. כפי שיתבאר לקמן (פ"ט), לספירות נצח והוד יש שם קדוש משותף – שם צבאות – שבאתב"ש הוא אותיות השתפא, רמז לשיתוף הפעולה ההדוק שלהן.
[x]. הקדמת תקו"ז (וראה שערי אהבה ורצון עמ' רכה). מאזנים הן מזלו של חדש תשרי, המתחיל מכף המאזנים השמאלית בימים הנוראים, ימי הדין, ומסתיים בכף המאזנים הימנית, בימי השמחה של חג הסוכות – הכל בסדר של "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני" (שה"ש ח, ג; הנצח וההוד, רגל ימין ורגל שמאל, הם ענפי החסד והגבורה, יד ימין ויד שמאל, והם המסיימים את קוי הימין והשמאל). אכן, מאזנים עולה נצח – הכל נכלל בכף הימנית, המטה לזכות, ועל כן בכל חדש תשרי העבודה היא בקו השמחה (כצירוף שם הוי' בחדש זה, והיה, ו"אין 'והיה' אלא לשון שמחה") והבטחון בכך שה' עושה לנו נס ו"דידן נצח" במשפט (ראה ויקרא רבה ל, ב; מטה אפרים סימן תקפא סעיף נ).
