דוגמה נוספת לחידושים המפליאים שהגימטריא חושפת נמצאת בספר קהלת[i]. בקטע מפורסם אומר שלמה המלך ש"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם":

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים
עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ
עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

בסך הכל יש כאן 28 הופעות של המילה "עת", המתחלקות ל-14 זוגות עתים, כשבכל זוג עת אחת חיובית והאחרת שלילית. המספר 28 קשור במהותו עם חודשי הירח. כל ירח ימים מורכב מארבעה רבעים, שכבכל רבע 7 ימים – סך הכל 28 יום. כך, התמלאות והתמעטות הלבנה מייצגות את המעגל השלם של הזמן הארצי.

כח עתים אלו רומזות גם לפסוק בתהלים "בידך עתֹתי, הצילני מיד אויבי ומרֹדפי"[ii]. מעבר לכך שגם בפסוק מתהלים חוזרת המלה "עת", ויש בכך מעין "גזרה שוה" עם פסוקי קהלת, הרי המלה "בידך" רומזת ל-ב פעמים יד, היינו אותם יד עתים לטובה (סוד יד ימין[iii]) ו-יד עתים לרעה (סוד יד שמאל) שבקהלת[iv]. דוד המלך מבקש להנצל מ-יד העתים השליליות, "הצילני מיד אויבי ומרֹדפי". בדוגמה זו של גימטריא ניתחנו את המלה "בידך" לשני חלקים, ומתוך כך נוצר פירוש חדש לפסוק.

וצעד נוסף בפיתוח הגימטריא: חז"ל מונים בפרוטרוט את רמח עצמות שלד האדם[v], ומלמדים כי כל יד כוללת 30 עצמות[vi]. אם כן, שתי הידים יחד כוללות 60 עצמות, הרומזות לסוד 60 האותיות של ברכת כהנים[vii]:

יְבָרֶכְךָ הוי' וְיִשְׁמְרֶךָ
יָאֵר הוי' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ
יִשָּׂא הוי' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

הזהות בין מספר האותיות של ברכת כהנים למספר עצמות הידים נותנת טעם לכך שהכהנים נושאים את ידיהם בעת אמירת הברכה – אורה של כל אות מששים האותיות נובע מעצם אחת בידי הכהן.

אפשר לייצג כל יד, בה יש 30 עצמות, על ידי האות ל (30). רבי אברהם אבולעפיא, המקובל הגדול מימי הביניים, לימד כי כאשר מציירים שתי אותיות ל כשפניהן זו אל זו, הן יוצרות את צורת הלב.

הרעיון של הרכבת הלב מ-ב אותיות ל מרומז במלה לב עצמה. מכך למדים שכח הברכה הרוחני זורם מהלב האוהב אל שתי ידי הכהנים, ומידיהם זורמת הברכה אל עם ישראל, כפי שמברכים הכהנים "אשר קדשנו במצוותיו וצונו לברך את עמו ישראל באהבה"[viii].

ועוד בהקשר של האנרגיה הרוחנית המיטיבה של היד: השורש רפא מופיע בחמשה חומשי תורה בדיוק יד (14) פעמים, רמז לרשות וליכולת (שהן ממובני המלה יד) שניתנה לרופא לרפאות[ix], ולקשר הרוחני בין הריפוי ובין כחה של היד[x].

גימטריא נוספת הקשורה עם ריפוי היא של המלה חולה (49). לפי הקבלה מחלה וכאב נובעים ממצב של מחסור רוחני. שלמות רוחנית שייכת למספר 50, סוד "חמשים שערי בינה"[xi], ו-חולה הוא מי שחסר לו השער החמשים הדרוש לבריאות טובה, ולשם ריפויו יש להשלים לו את מחסורו הרוחני[xii].

דוגמאות רבות נוספות לדרכי השימוש בגימטריא בקבלה פזורות בספרי הקבלה והחסידות. יש להעיר כי כל הדוגמאות שהובאו הן של גימטריאות פשוטות וחד ממדיות (בהן כל אות מוחלפת במספרה ההכרחי, וזו, כאמור, רק שיטת חישוב אחת מבין שיטות רבות). ישנן גימטריאות מורכבות בהרבה, בהן מוצגים המספרים כצורות גיאומטריות רב-ממדיות.

---

[i].     קהלת ג, ב-ח.

[ii].    תהלים לא, טז.

[iii].   ויש להעיר כי בכל יד יש בדיוק 14 עצמות בפרקי האצבעות הגלויים – שלוש בכל אצבע ושתים באגודל – כרמוז במלה יד (כאשר במספר קטן, בו מצמצמים כל אות לערך של יחידות בלבד, רומזת ה-י לאגודל האחד וה-ד לשאר ד האצבעות).

[iv].   זו דוגמה למה שמכונה יחס עצמי – רמז בו התורה חוזרת ומתייחסת לאמור בה, ומעמידה עד נוסף לתוכן האמור (או רמוז) כבר פעם אחת.

[v].    אהלות פ"א מ"ח. שם מפורטים "מאתים ארבעים ושמונה אברים באדם", כמנין רמח מצוות עשה.

[vi].   יד עצמות נגלות (וכנ"ל הערה 23) ו-יו עצמות נסתרות, בסוד הפסוק (בברכת משה ליהודה) "ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה" (דברים לג, ז).

[vii].  במדבר ו, כד-כו.

[viii].  המלה "באהבה" רומזת בעצמה ל-15 המילים של ברכת כהנים, המתחלקות לפי הפסוקים ל-3 (בא), 5 (ה) ו-7 (בה).

[ix].   ראה ברכות ס, א.

[x].    וראה עוד בספר גוף נפש ונשמה פ"ז (עמ' קמ ואילך).

[xi].   בקבלה המושג בינה קשור גם למושג טהרה, שהיא כח הרפואה הרוחני (כמתבטא בטהרת המצורע ובטהרה מטומאות נוספות), ולמושג התשובה המביאה רפואה לעולם (יומא פו, א), כבפסוק "ולבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיה ו, י). פסוק זה מגלה שההבנה החדשה משיבה את האדם לאורח חיים בריא ברוחניות ובגשמיות. נ שערי הבינה קשורים ל-לב נתיבות החכמה שכבר הוזכרו, וכאשר מאיר נתיב ה-לב של החכמה בשער ה-נ של הבינה נמשכת רפואה וטהרה – "כֻלו הפך לבן טהור הוא" (ויקרא יג, יג). לתוספת לימוד על בינה וחכמה ראה לקמן פ"ז. הרמב"ן כותב בהקדמתו לפירושו על התורה כי מט שערי בינה התחתונים הם ידיעת הטבע, ושער ה-נ הוא השגת האלקות. אם כן, במושגים דלעיל, החולה הוא זה הטובע ביון המצולה של חכמת הטבע כאשר לא מאירה לו השגת האלקות שבטבע.

[xii].  וראה עוד בספר גוף נפש ונשמה פ"ה (עמ' קטו ואילך).