מדיטציה קבלית, בעומק הענין, היא התבוננות במושגים ובאמיתות, כשמטרתה להבין ביסודיות את המושגים עצמם, ולבנות נקודות יישום ביניהם ובין חייו האישיים של המתבונן.
מנקודת הראות של הקבלה, השכל שלנו הוא הממשק בין נשמתנו לבין המציאות. מופגזים אנו תדיר בגירויים ותחושות מן העולם שבחוץ. השכל הוא המעבד את ריבוי התחושות וקובע לאלו מהן יש לשים לב. אחר כך הוא ממיין אותן לפי סדר עדיפויות. לבסוף השכל הוא שמחליט איזו תגובה מתאימה לאיזה גירוי, בהתבסס על נסיון העבר או על עקרונות אחרים. אופיו של השכל, אפוא, הוא שקובע איך אנו מתייחסים אל סביבתנו. אך על מנת שננצל את זמננו כראוי עלינו לספק לשכלנו דרכי חשיבה והכרעה ראויות, בעזרתן יוכל לעבד את המציאות, לחשוב עליה ולהתייחס אליה.
השאיפה הבסיסית של המדיטציה היהודית, על פי הקבלה, היא לספק לנו את הדרכים השימושיות והמעשיות ביותר.
המילה העברית המקבילה למדיטציה היא "התבוננות". בעזרת ההתבוננות אנו מאמנים את השכל הבלתי מאולף לחשוב במושגים ובדימויים אמיתיים ונכונים המבוססים על התורה. ההתבונות הקבלית פועלת על ידי לקיחת נושא או מושג והפשטתו מכל הדימויים החומריים שלו כדי להגיע למהות הרוחנית המסתתרת בו. תוך כדי ההפשטה המעמיקה עוד ועוד שכלנו מושפע ומתרגל לחשוב במונחים עדינים ורוחניים יותר. כך משנים אנו בהדרגה את עצמנו ואת דרך התגובה שלנו לעולם שסביבנו ושבתוכנו.
למטרה זו ישתמש המתבונן הוותיק במגוון השלם של הספרות התנ"כית, התלמודית, המדרשית, הקבלית, הרבנית, החסידית, וכן בספרי המוסר ומחשבת ישראל. החכמה הממלאת את כל ספרי המקור הללו משמשת להפריית קרקע דמיונו הדשנה של המתבונן ושל כוחו האסוציאטיבי, ולהצמחת גן מושגים של תובנות העולות מן המציאות, תובנות רב-ממדיות המתפתחות בהתמדה. יתר על כן, ההתבוננות מסוגלת להעריך גם ידע מדעי-אמפירי הנצפה בטבע ולמצוא את הקשרו התורני.
מדיטציה קבלית, בעומק הענין, היא התבוננות במושגים ובאמיתות, כשמטרתה להבין ביסודיות את המושגים עצמם, ולבנות נקודות יישום ביניהם ובין חייו האישיים של המתבונן. ההתבוננות נעשית איכותית יותר אם המתבונן אומר או שומע את מלות התורה ובד בבד רואה בעיני רוחו את האותיות, כשהוא מונה אותן אחת לאחת כאילו היו אבני חן.
על פי הקבלה, כשאנו עוסקים בהתבוננות כראוי, לבנו מתעורר להפנות עורף לרדיפת החומר, לשיקולים אגואיסטיים ולשקר והריקנות שבדרך כלל טורדים את חיינו. אנו מפנים עורף למדוחי השוא של הקיום האנושי ונושאים פנינו אל המציאות האמיתית היחידה, אל ה'.
כמו עם כל מאמצי-אנוש, האפקטיביות המוצלחת של ההתבוננות היא מתנת שמים. בכל זאת, לכולנו ניתנה בחירה חופשית אותה אנו חייבים לנצל באופן מכסימלי כדי לזכות במתנת ההיענות של ה' שיעזרנו בהצלחת ההתבוננות. בבואנו לעסוק בהתבוננות, אנו מחפשים את ה' ממעמקי לבנו, והוא – מרשה לנו למצוא אותו.
רבים מן התלמידים המתחילים חושבים על מדיטציה כעל נסיון לשלול את תהליך החשיבה הנורמטיבי, ובכך להתעלות מעליו. בדרך כלל, כך הוא הדבר עם אותם אנשים שנחשפו לסוג בלתי טהור של מדיטציה, שמקורו בדתות ששורשיהן בעבודה זרה, או בפאגאניות, או בכפירה במציאות ה'.
אולם המדיטציה הקבלית איננה שלילה או הרס אלא דוקא בנין. למעשה, המלה העברית עבור מדיטציה – התבוננות – באה מלשון בנין[i].
לפנינו דוגמה של התבוננות קבלית (אותה פרטנו בהרחבה בספרנו לחיות במרחב אלוקי) המתארת כיצד עובד תהליך זה. אלה שנחשפו למדיטציות מן הסוג האחר יבחינו מיד בהבדל.
התבוננות זו עוסקת בבניית חלל דמיוני בצורת קובייה, אותו בונה האדם סביבו, כמעין מקדש מוגן בו הוא יכול להתפלל (כלומר, לעסוק בדיאלוג פעיל עם ה').
ששת הפנים, או הכתלים, של מקדש רוחני זה, נבנים על ידי התבוננות בשש מצוות "חובות הלבבות", שש המצוות שחיובן תמידי, כנזכר לעיל[ii]:
· להאמין במציאותו והשגחתו של ה'
· לא להאמין באלוהים אחרים מלבד ה'
· להאמין שה' אחד, באחדות שלמה ובלתי מתפרטת
· לאהוב את ה'
· לירא מה'
· לשמור את המחשבה מפני הרהורים שליליים
כשהמצוות הללו ישמשו ככותלי המקדש האישי שלנו, החלל שיווצר ביניהן יסייע לנו לחזק את הכרתנו המודעת התמידית בה' יתברך.
כדי להתחיל בהתבוננות זאת, נדמיין שאנו נמצאים במקדש אשר תקרתו היא הנוכחות של ה' (1), רצפתו היא שלילת האמונה באלוקים זולתו (2), כותלו הקדמי הוא האחדות המוחלטת של ה' (3), כותלו הימני הוא אהבת ה' (4), כותלו השמאלי הוא יראת ה' (5), וכותלו האחורי הוא הזקיף השומר מפני מחשבות שליליות (6).
סדר הדברים בהתבוננות הזאת מתאים להגיון של סיבה ותוצאה: קודם כל אנו נעשים מודעים לכך שה' נמצא. זה מוביל אותנו לכפירה בכל אלוקות אחרת, מכל סוג שהוא. הכרה זו מובילה אותנו לאהוב את ה', ואהבתנו מביאה אותנו לירא מפני ניתוק ממנו יתברך. לבסוף, יראה זאת מעוררת אותנו להגן על עצמנו מפני השפעות מפריעות ומבלבלות אשר עלולות לגרום לנתק בינינו ובין ה' הנמצא בכל מקום.
כאשר המקדש המנטאלי כבר בנוי בשכלנו, ואנו מבינים את המושגים לאשורם, ניתן להשתמש בו בכל עת. הזמן המתאים והמומלץ ביותר להתבוננות במבנה כגון זה הוא לפני התפילה. או אז, תשמש ההתבוננות הזאת נסיון לחוש או ליצור מגע עם האלוקות החודרת ומתפשטת בכל המושגים האלה, ולהשתמש בהם לשיפור הקשר שלנו – המתגלה ומתפתח כל הזמן – בזמן בו אנו עומדים פנים-אל-פנים עם הבורא יתברך בתפילה.
אך בנייה איננה רק יצירת מסגרת שלדית בלבד. בסופו של דבר, התבוננות קבלית פירושה הוספת שכבות על גבי שכבות של עיבוד מפורט ומשמעות, בהם מחזקים ומייפים את המבנה הבסיסי. כל רובד של התבוננות מגביה, בדרכו שלו, את הפוטנציאל הכולל של ההתבוננות, וכן את ההתפעמות מיופיה המדהים, מה שמרמז, כמובן, על חיזוק ההתפעמות מיופיה של התורה עצמה. שני הדברים גם יחד מגדילים את הפוטנציאל של ההתבוננות להשפיע על נשמתנו, על שכלנו ועל חיינו בכלל.
[i]. אדמו"ר מוהרש"ב, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, מבאר את ההסתעפויות של השורש המשותף להתבוננות ובנין. הוא אף מסביר כי לפני שמתחילים לבנות בנין נחוץ לנקות את השטח, וכך לפני ההתבוננות יש לנקות את המח מכל המחשבות המטרידות (וראה קונטרס התפלה פי"א).
[ii]. מבין תריג מצוות התורה, רק שש המצוות הללו ישימות אצל כל יהודי בכל שעה בה הוא ער. שש המצוות התמידיות מובאות גם בהקדמת ספר החינוך וגם במשנה ברורה, בביאור הלכה הראשון (על הגהתו הראשונה של הרמ"א לשו"ע או"ח). דיון מקיף בשש המצוות התמידיות, ובהיותן הבסיס למודעות יהודית, ראה בספר לחיות במרחב אלוקי.
