גם כשהזולת אינו מתנהג כראוי, אין להימנע מלסייע לו בענייני תורה ומצוות. גם כשהוא חוטא במובן כזה או אחר, יש לעזור לו לעשות 'משכן' פרטי בתוך נפשו ולקרב אותו אל השכינה.
פרשתנו נפתחת במילים "אלה פקודי המשכן משכן העדות". רש"י מסביר שכפל המילה 'משכן' רומז לשני בתי-המקדש, שנחרבו בגלל עוונותינו ונלקחו מאיתנו כמשכון: הקדוש-ברוך-הוא נטל את בית-המקדש הראשון כמשכון ולאחר שנתכפרו עוונותינו הוא השיבו לנו בדמות בית-המקדש השני. כאשר חטאנו שוב הוא שב ולקח כמשכון את הבית השני – עד הגאולה השלמה.
המילה "משכן" יכולה להתפרש גם במשמעות של שכינה, שכן בתי-המקדש הם מקומות בהם שרתה השכינה. מכל מקום, מעדיף רש"י לפרש את המילה במשמעות של 'משכון', כי היא מלמדת על אהבתו של הקדוש-ברוך-הוא לעם-ישראל. היא מורה, שגם כאשר הוא החריב את בתי-המקדש – הם נותרו כביכול בשלמותם, ורק נלקחו – זמנית – כמשכון.
לפני שבתי-המקדש חרבו, הרבו בני-ישראל לחטוא. הקדוש-ברוך-הוא לא מיהר להחריב את ביתו, אלא הוא המתין שנים רבות בתקווה שבני-ישראל ישובו בתשובה. רק לאחר שהם הגדישו את הסאה לא היה מנוס מלהחריב את בתי המקדש, כל אחד בזמנו, ומכל מקום גם אז זה נעשה כלקיחה זמנית של משכון.
מזה יש ללמוד הוראה בהתנהגות האדם עם זולתו: גם כשהזולת אינו מתנהג כראוי, אין להימנע מלסייע לו בענייני תורה ומצוות. גם כשהוא חוטא במובן כזה או אחר, יש לעזור לו לעשות 'משכן' פרטי בתוך נפשו ולקרב אותו אל השכינה. קירוב הזולת אל התורה בכל מצב שהוא נמצא, מהווה הכנה לבניין בית-המקדש השלישי על-ידי משיח-צדקנו.
(ליקוטי שיחות כרך יא עמוד 175)
