מאז פרשת יתרו, משה רבינו עלה להר סיני לקבל את התורה עבור עם ישראל. כעת בפרשת כי תשא, חוזרת התורה לאותה תקופה, כאשר הסתיים הזמן של משה בהר סיני. ראשית, התורה מצווה אותנו במספר מצוות נוסף הקשורות למשכן, ולאחר מכן מספרת לנו על ההתרחשויות בירידתו של משה מההר.
 
בעליה הראשון ה' מצווה את משה לספור את בני ישראל על ידי שיאסוף מהם תרומה של מחצית השקל עבור כל אדם. התורה אומרת "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", ורש"י מסביר שעל ידי שספרו את המטבעות במקום לספור את האנשים, הם לא נפגעו מעין הרע.
 
ה' מצווה את משה להכין כיור נחושת על מנת שבו ישתמשו הכנהים בבית המקדש לרחוץ את ידיהם ורגליהם לפני שהם מתחילים את העבודה במשכן או במקדש.
 
ה' נותן למשה הוראות כיצד להכין את שמן המשחה עם מספר תבלינים, על מנת למשוח חפצים מסויימים שהיו במשכן, וכן את אהרן ואת בניו. המתכון לשמן המשחה מעולם לא שוכפל או שנעשה בו שימוש לדבר אחר שלא כדין. כך נותן ה' גם את המתכון להכנת הקטורת שהוקטרה במשכן, וגם כאן נאסר להכין קטורת שכזו לכל שימוש אחר.
 
ה' ממנה את בצלאל בן אורי להיות אחראי על הכנת כלי המשכן, ומעניק לו רוח חכמה, הבנה ודעת. ה' גם ממנה את אהליאב להיות עוזרו של בצלאל.
 
לקראת סוף העליה, ה' אומר לבני ישראל לשמור על השבת. ה' מכנה את השבת "אות" (סימן) בינו ובין בני ישראל.
 
בעליה השניה אנו חוזרים להתרחשויות שהתחלנו לקרוא עליהם בפרשת יתרו, כאשר משה רבינו עלה להר סיני לקבל את התורה. כאשר משה עלה להר, הוא אמר לבני ישראל לצפות לחזרתו בתוך ארבעים יום. אך בני ישראל טעו בחשבון במספר שעות, ובעזרת השטן וכן הערב רב שעלה איתם ממצרים הם עשו את עגל הזהב.
 
אהרן, אחיו של משה, שהיה הכהן הגדול באותה עת, הסכים להשתתף עימם בהכנת העגל, מתוך מחשבה שיצליח להביא לדחייה של מספר שעות ובכך לעצור אותם עד לירידתו של משה מההר.
 
לעומת הגברים, הנשים לא השתתפו ביצירת העגל, וכן לא בתרומה של זהב ותכשיטים עבורו.    
 
לבסוף משה ירד מן ההר וראה את המצב הנורא ושבר את הלוחות. לאחר מכן החל משה להתחנן לה' שיסלח לעם למרות חטאם, ואכן ה' קיבל את תפילתו, אך החליט שאת הדרך לארץ המובטחת הם יעשו בהדרתו של מלאך ולא על ידי ה' - כפי שהיה עד כה.
 
בעליה השלישית משה מבקש מה' לבדוק מחדש את ההחלטה שהמלאך יוביל את העם. ה' אכן נענה לבקשתו ולבסוף מסכים להוביל את העם בעצמו כפי שהיה בעבר.
 
בעליה הרביעית אומר משה לקב"ה שאם הוא מוצא חן בעיניו, הוא מבקש לראות את כבודו של ה'. ה' אכן מסכים לך, אך מגביל זאת. ה' מראה למשה רק את אחוריו ולא את פניו, כיון שלא ניתן לראות את פניו של הקב"ה ולהישאר בחיים.  רש"י אומר שה"אחור" שמשה ראה היה קשר התפילין שכביכול מניח הקב"ה.    
 
בעליה החמישית ה' אומר למשה לחצוב שני לוחות חדשות, מאבן ספיר יקרה שהיתה בתוך אהלו של משה. ה' אומר שהוא יכתוב על הלוחות את הדברים שהיו על הלוחות הראשות שמשה שבר.
 
משה עולה שוב להר סיני בבוקר, וה' נראה בענן, אז אמר משה את י"ג מדות הרחמים, אותה תפילה לבקשת סליחה שאנו אומרים מידי בוקר בתפילת שחרית, ופעמים רבות בתפילת יום הכיפורים.
 
בעליה השישית, ממשיכה השיחה בין הקב"ה למשה רבינו על הר סיני. ה' אומר שהו יעשה נפלאות לעם ישראל ויבריח את האומות מארץ כנען מפניהם. ה' מצווה להשמיד את המזבחות של עבודת האלילים של עמים אלו, ולא לכרות איתם ברית של שלום.
 
ה' נותן סדרה נוספת של מצוות הכוללות בין היתר לא לאכול חמץ בפסח, ולערוך פדיון הבן לכל בן בכור. כמו כן המצוות לא לעבוד בשבת, לשמור את חג השבועות וכן לא לבשל בשר וחלב יחד.
 
בעליה השביעית ה' אומר למשה לכתוב את כל המצוות האלו בתורה שבכתב. רש"י מציין כי נאסר על משה לכתוב את הפירושים ששמע הנכללים בתורה שבעל פה.
 
משה היה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה בלי שאכל או שתה. כאשר משה ירד מן ההר קרן אור פניו באופן מוחשי ביותר, ואהרן ושאר העם פחדו לגשת אליו. לכן לבש משה מסיכה על פניו כדי שהעם יוכלו לגשת לדבר איתו, והסיר את המסיכה רק כאשר ניגש לדבר עם ה'.    
 
משה לימד את בני ישראל את המצוות והחוקים של התורה כפי שקיבלם בהר סיני.