העבודה הרוחנית של כל יהודי משולה לבניית משכן בלב לקדוש-ברוך-הוא. על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", דרשו חז"ל: "'בתוכו' לא נאמר, אלא 'בתוכם' (בלשון רבים) – (רמז למשכן שנבנה) בתוך כל אחד ואחד (מבני ישראל)". כיצד ראוי לבנות משכן בלב – זאת אנו יכולים ללמוד מבניית המשכן המקורי הגדול, שהוקם במדבר.
 
קירות המשכן היו עשויים עצי שיטים (מין של עצי ארז): "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים". השם  'שיטים' הוא גם מלשון שטות, הרומזת לכך שאת המשכן ראוי לבנות משטות.
 
מהי שטות? – סטייה מהדרך ההגיונית. בתורת החסידות מוסבר כי סטייה כזו יכולה להיות כלפי מטה וכלפי מעלה. 'למטה מטעם ודעת' ו'למעלה מטעם ודעת'. כאשר אדם חוטא ועובר עברה, זו סטייה למטה מטעם ודעת. "אין אדם עובר עבירה אלא אם-כן נכנס בו רוח שטות". מצד שני, קיימת גם 'שטות של קדושה'. תוספת מאומצת של קדושה מעבר לדרך ההגיונית, למעלה מטעם ודעת. תוספת שמתבטאת בהתמסרות מוחלטת לקדוש-ברוך-הוא, מעבר לכל מגבלה קיימת.
 
כאשר אנו באים לבנות בלבנו משכן לקדוש-ברוך-הוא, כאשר אנו רוצים להתנער מכישלונות ולזכות שהשכינה תשרה בלבנו, מוטל עלינו לנהוג בדרך של שטות חיובית. להתמסר לקיום הרצון האלוקי, למעלה מטעם ודעת. ללמוד תורה בכמות גדולה ובאיכות מרובה, להרבות מאוד במעשי חסדים ולהדר בכל קיום המצוות. אלה הם 'עצי השיטים' שעמם בונים את קירות המשכן שבלב.
 
כאשר אנו נאמץ הנהגה חיובית ולא נתחשב במגבלות שהיצר הרע מציב לנו, גם הקדוש-ברוך-הוא ינהג עמנו מידה כנגד מידה ויפרוץ את מגבלות הגלות ויביא לנו את הגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש.