יט 'אדר ב התשפ"ד (29.03.2024)


פייסבוק חבד בישראל אויטר חבד בישראל

נשים מעניינות יותר
על מה שלושת אלפי נשים יכולות לדבר במשך חמישה ימים רצופים?

קשה לזווגן כקריעת ים סוף
בני הזוג שונים במימדים הגלויים שלהם. הם איש ואשה השונים במהותם. הם לא אמורים לחשוב ולהרגיש את אותו הדבר. ההכרה במציאותם כשונה זהו חלק בלתי נפרד מפיתוחה של זוגיות נכונה. 

כתיבה לרבי
כל מה שרצית לדעת על הכתיבה לרבי באמצעות אגרות הקודש. לכניסה למדור

חבד בישראל
מחפש כתובת של בית חב"ד בעירך? גן חב"ד לילד באזורך? הגעת למקום הנכון! השתמש במנוע החיפוש של חב"ד בישראל

מאגר עצום על חגי ישראל
מאמרים, סיפורים, הלכות, שיעורים ועוד, מסודרים לפי חגי ומועדי ישראל - לכניסה למדור

מאות ניגונים להאזנה
בואו להינות ממאות ניגוני חב"ד, המבוצעים בידי מגוון תזמורות וזמרים. לכניסה למדור

אנציקלופדיה חב"דית
בואו להרחיב את ידיעותיכם על חסידות חב"ד, ערכים בחסידות, ניגוני חב"ד, ועוד אלפי ערכים נוספים באנציקלופדיה החב"דית. לכניסה

חת"ת רמב"ם
הצטרפו ללומדי השיעורים היומיים בחומש, תהלים ותניא, וכן בשיעור יומי ברמב"ם. לכניסה למדור






» הרבי מלובביץ'

» גאולה ומשיח

» חב"ד בעולם

» חב"ד בישראל

» מדור התוכן

» השיעורים היומיים

» לוח שנה עברי

» זמני הדלקת נרות

» ניגוני חב"ד

» חדשות חב"ד

» וידאו

» מגזין

» פרשת השבוע

» חגי ומועדי ישראל

» המדור לילדים

» אנציקלופדיה חב"דית

» אודותנו

» חב"ד באינטרנט




ימי סגולה
שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.



|
שתפו:  
חבד » פרשת השבוע » פרשות נוספות » ספר שמות » פרשת תרומה


מהי נשמה יתירה?
הכיצד ימנע האדם מהיסחפויות אחרי התגרויות והתמודדויות קרביות בגורמים השוליים? ● בעודו על הסף, על אותו גבול דקיק החוצץ בין רגשותיו העצורים מאופקים והנשלטים ע"י המוחין בינות דפנות הלבב ובעוד טרם התפרצותם... הכיצד יבלום את הדחף הזה? 

רבקה ערנטרוי
כא שבט התשע"א (26.01.2011)

הכיצד ימנע האדם מהיסחפויות אחרי התגרויות והתמודדויות קרביות בגורמים השוליים? (כשל מורה או הורה הפזיזים מאוד ונחפזים בסערתם להגיב לגרויי חוצפה ולהערות ארסיות מאנשי חברה זולים) והערכויות אלו וקרבות האין סוף, הרי, מבטשים אותו כ"כ, מתישים אותו עד אפיסת כוחותיו ומכלים בו שביבים לעונג, לשמחת החיים ולעליצותם...

בעודו על הסף, על אותו גבול דקיק החוצץ בין רגשותיו העצורים מאופקים והנשלטים ע"י המוחין בינות דפנות הלבב ובעוד טרם התפרצותם... הכיצד יבלום את הדחף הזה?...

מהיכן ישאב את המסוגלות להתרומם מהשפל ולהתעלות... ולהימנע מגילויה של התרגשות יתר ומהתפרצויות שווא אשר יחסכו ממנו דכדוכים של עגמת נפש ואת ירידת ערכו של כבודו הנשפל והמתבזה בהתכתשויות של הבל?

ואומנם, ככול שהאדם משפיל עצמו יתר במערכות נפסדות, הוא הופך גורם מגרה לאותם כוחות שליליים הנערמים עליו ואומרים להכשילו ולהפילו במכמורת של מחדלים ושל חוסר מעש כדי להמעיט מחשיבותו ולבטל ממנו כל עמדה של מרות ובכך לערער את שליטתו ולשלול ממנו את המשמעת שלו, שלא יזדקקו עוד לסור אליה ולציית ולהיכנע להוראותיו... הכיצד יחלץ האדם מהמבוי הסתום הזה?

זוהי סודה של ההתעלות ושל פרויקט הרתמתו של הרגש והעפלתו בדרך הנעה אל כיוונו של המוח... שם בהרחב של מוחין ובגדלותו יפוגו הזעם והקצף ושמא בתרככותם עוד תימהל בם מידה של חסד והאדם יעשה אז חומל ואף חונן...

ואולם, כשהרגש מגיע להתגלותו, הוא נעשה חטוב מאוד, חד ומוגדר ואינו עשוי להתמזג עם מי שעומד לו בדרכו ומנגד לו... ובטרם נפרד הוא משליטת המוחין, הוא עשוי להתעלם מגרויים מתסיסים ומסעירים ולשאת ולסבול אותם ותחת התגררות אחרי שבט מייסרת של עונשים ותוכחה של מידת הדין הוא עשוי עדיין להפוך רגש זה לקו של חסד ורחמים.

את הדבר ניתן לבאר ע"י החזות במתרחש בעולם הרחב והסובב אותנו ע"י האידיאולוגיה החסידית:

סוגי התרומות במשכן

בימות השבוע כשהשכינה הקדושה משתפלת לעולם בשש מידותיו של הקב"ה, ע"מ שהיהודי יברר את העולם ויזכך אותו מזוהמתו, דבקים בה הקליפות והן מאפילות על בהירותה וזריחותה.

ככול שההשתפלות עמוקה יותר ונמוכה יותר, רבה העלטה... בערב שבת מתחילה העליה כשש המידות של השכינה שבות (שבת) למקורן במרומים ובת בבת עם התרוממות זו, נפרדים ממנה הסיגים והיא נעשית מאירה יותר ומבהיקה יותר. 

הרעיון הזה מתגלם בתפילת "כגוונא" בסדר קבלת שבת, הלקוחה מהזוהר בפרשת תרומה. שש מידותיה של השכינה הקדושה משתקפות בששת הגוונים שבנדבות שהעניק העם לבניית המשכן והנמשכות לעולם בימות החג השונים...

● בר"ה, למשל, נמשך לעולם סמל של נדבת הזהב שתרם העם, היות והגוון האדמומי והזהוב מורה על מידת הגבורה והדין שמקורם ברוח הצפונית כפי שמובא באיוב ל"ז כ"ב :"מצפון, זהב יאתה" (יאתה – בא) היא עשויה לעורר חיל ופחד ביום זה.

● ביוה"כ נמשך לעולם סמל של גוון הכסף המורה על התלבנות האדמומיות של החטאים. "אם חטאיכם כשני – כשלג ילבינו"

● בסוכות נמשך לעולם גוון הנחושת המסמל את הנחש והשרף שהם מקורם של אומות העולם אליהם נמשכת הארה בסוכות ע"י 70 הקרבנות שמעלה עבורם עם ישראל.

● בפסח נמשך גוון התכלת המורה על כסא הכבוד שהוא סמל למלכות המשתקפת בים וברקיע והמעוררת בעם אמונה המביאה לו גאולה ופדות ואילו לאומות העולם מסמל גוון תכלת זה כליון ושהתבטא במכת הבכורות.

● בשבועות נמשך גוון הארגמן המתגלם בתורה שניתנה באש ומאחר והיא נמשכה במידות החסד ובמידת הגבורה (הצטמצמות) נמזגים באדמומיות של האש גוונים שונים היוצרים את גוון הארגמן.

● בט"ו באב נמשך לעולם סמל של גוון התולעת השני שהוא סוד המלכות כפי שנאמר "כחוט השני שפתותיך" וחג המלכות היה מיועד לחול בתשעה באב, אך חטא העגל הפך יום זה לבכי לדורות ותחת זאת נקבע ט"ו באב כש"הסיהרא" במלואו לעידן של חג הבנות מאחר שהן לא השתתפו בחטא העגל.

הן, אומנם, לובשות בגדי לבן ביום זה, אך בגדי לובן אלה שאולים הם ואינם שייכים להן. הגוון הצחור והלבן שהוא זך וטהור ונמשך מהמקור, שייך לגבר המשפיע ואכן, מתחת לבגדי הלבן לבשו הבנות בחולן בשדות בט"ו באב בגדים בגוון התולעת השני התואמים לנשים.

● עשרת ימי תשובה מסמלים את המשכיות הסמלים של שאר תשעת הנדבות שתרם העם: שש (פשתים), עזים (נוצות), עורות אילים מאדמים, עורות תחשים, עצי שיטים, שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני שוהם, אבני המילואים. יום כיפור נחשב כעידן לעצמו בשל חשיבותו הנעלית.

"וכל דינין מתעברין"

וביום השבת מתעלות ושבות (שבת) מידות אלו למקורן וככול שהן מתעלות
יותר, כן פוחתת השפעת הסיגים שדבקו בהם בהשתפלותם לתחתונים והשכינה נעשית זכה יותר ומבהיקה יותר.

ממש כמו האדם העוסק במלאכה מסויימת, ואז נשפל מוחו לגוף המעשה, כן נמשכים המוחין האלוקיים לעולם במשך ששת ימי השבוע ועם תום הפעולה כש"ויכולו השמים והארץ" שוב חוזרות המידות למקורן ומתאחדות עם המוחין, ואז מתרחש המכוון שבבטויים הבאים המופיעים בתפילת "כגוונא":

"ואתפרשת (פורשים) מסטרא אחרא, וכל דינין מתעברין (עוברים) מינה, וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא (בעלי הדין) כולהו ערקין (בורחים) ואתעברו (ועוברים) מינה ולית (אין) שולטנו (שלטון) אחרא בכלהו עלמין".

ההתרוממות הזו הגורמת לסיגים להיפרד ממנה (מכנס"י) והיא עוד מרבה לזרוח ב"אנפאהא נהירין" בפנים מאירות בנהירו עלאה" באור הנמשך אליה מהזריחה העלאית ועטרות מזרות נצוצות זורחות על פניה ומוסיפות להן נופך של נוי...

אנפאה נהירין

עבודת הברורין של היהודי משחררת נצוצות של קודש הטמונים, חפונים במעטה הטבע והם נצמדים לנשמת היהודי שפדתה אותם מהחומר היות והאורות שבנשמתו מהוות בחינת כח מגנטי המושך אותם בעבודת המצוות.

ביום שישי מתקבצים ומתכנסים נשמות העם בתור כנסת ישראל וכל נשמה מביאה עימה את נצוצותיה שהיא בררה בימות השבוע שחלף וכך מתעטרת כנס"י בעטרת נוצצת של מלכות.

בתפילת מנחה של יום שישי מתעלה כנס"י ומתדפקת על סורגי החלון של אחד השרים החשובים והמכובדים שיובילה ויכניס אותה להיכל המלך.. היא מתייראה בשל רוממות המלך ומבקשת משמר מלווה. (לכן ישנה חשיבות מיוחדת מאוד לתפילת מנחה של ערב שבת) ומשם פונים הגברים למקוואות להיטהר מזוהמת החול בהתכוננם לבוא אל הקודש... וכן מתכבסת כנס"י במי החמין בערב שבת ומתקינה לעצמה בגדים נאים וכלים נאים במידה של מלכות (והנשים מתקשטות בתכשיטיהן).

ולכן מקדימים את כניסת השבת בטרם זריחת שלושת הכוכבים בשל ההכנה הרבה של כנס"י לפני היכנסה אל היכל הקודש... 

ועתה זורחת על ראשה עטרת נוצצת בשל אותם נצוצות שהיא בררה בששת ימי השבוע והוא הופכת לשבת המלכה ולכלתו של המלך. "ואתעטרת לתתא.." בשל היות השכינה משתפלת למטה ודבקים בה הסיגים, מחונן אותה ה' בהארה המוסיפה לה זריחה ויופי...(וזהו סוד היופי של הנשין אשר בשל הימצאן בעוה"ז ברמה של מקבל, מחונן אותן ה' בנוי יתרה על הגברים.)

בימות השבוע נמשכת הארה זו של הארת פני הקב"ה ע"י ברכת הכוהנים: "יאר ה' פניו אליך" ואילו בשבת נמשכת הארה זו מרמה נעלית יותר, מפנימיותו של ה' בתור "נשמה יתרה" שמקורה הוא "היחידה" חלק הנשמה שאינו חודר לגוף בשל עוצמת האור שבו והוא מקיף אותו ממעל ומחובר לאלוקות. שם צופה היחידה לעברם של מרחבי האין סוץ כששום גוף אינו חוצץ את ראייתה היות ובעולם האצילות אין מציאות של בריאה או יצירה והתגשמות מה של האלוקות ומשם נמשך בשבת שביב, היא הנשמה היתרה.

תפילותיהם של בנ"י בקבלת השבת מעלות את השבת (כנס"י עטורת הניצוצות) ומרוממות אותה אל המלך... ובכסא הכבוד, בעולם האצילות נעשית ההתחברות של המלכה והקב"ה היורד אל כסאו ויושב עליו כדי לקבלה (לכה דודוי לקראת שבת, פני שבת נקבלה..) וכפי שמובא בתפילת כגוונא: "קודשא בריך הוא אחד, לא יתיב (ישב) על כורסיא דיקיריה" (כסא הכבוד) עד שהכלה תתרומם אליו.

ואכן, בראותו את הזריחה שעל פניה, זורחות פניו אף הוא וזריחה זו נמשכת אל פני המלכה בנשמה היתרה "וכלהו מתעטרן בנשמתין חדתין" (חדשות ויתרות)
"כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין" – אז היא תחילת תפילת ערבית לברך אותה בשמחה ובפנים מאירות... 

"ברכו" - הברכה הזו היא תוצאה של התעוררות דלתתא בעטרת הניצוצות ובזריחה של נשמה יתרה המייפה והממשיכה מלמעלה למטה (תחילה) אור מקיף שהוא מסובב ומחבק ולאחריו נמשכת הארה פנימית יותר בבחינת "המבורך". במשך יום השבת שלאחר כך נעשית המשכה של קודש לעולם וזהו סודו של עונג השבת.

השלכותיה של הנשמה היתרה

הנשמה היתרה ממשיכה לעולם חיים חדשים לעולם והמעוררים משנתם העמוקה ומתרדמתם את אלו שבימות השבוע נתנתקו מהקודש.. החיות הזו משיחה את האלמים שנדמו בשל העלפון מחוסר חיים רוחניים ואלו שנשתתקו כי החיות לא זרמה די הצורך בגופם, עתה עשויים להתיר את האזיקים ומתיר אסורים... החיות הזו מתפשטת עוד יותר ומרוממת את מי שכשל, מעד ונפל מדרגותיו הרוחניות והקימה אותם מהשתפלותם,היא עוד נותנת בהם חוסן והכפופים שבהם מזדקפים...

הרוח שבאדם ששוכנת בו בימות החול משתוקקת לנטוש את הגוף ולהיכלל בה' (ורוח כל בשר תפאר ותרומם" – היא מייחלת להתרומם ולהתאחד עם ה') אך הנשמה היתרה בבגרותה ובשל עליונותה ממלאה את פרויקט שליחותה להמשיך חיים של קודש לעולם ביום השבת. (נשמת כל חי תברך – ממשיכה ברכה ואור של קודש לעולם)

מציאותנו מוגבלת כ"כ ואפסית כ"כ מול גדולת ה' ובכל זאת עשויה הנשמה היתרה להגשים את כוונותיו יתברך בשל החיבה העצומה שהוא רוחש לבניו והדבר משתקף בבטויים הבאים:

"אילו פינו מלא שירה כים (לו נתדמה לעולם המלכות) ולשוננו כהמון גליו (זוהי התדמות לעולם המלאכים שאינם חדלים משירתם לקב"ה ושפתותינו שבח כמרחבי הרקיע (כספירות העליונות) ועינינו מאירות כשמש וכירח (זוהי התדמות לעולם החכמה המשפיעה והמאירה) וידינו פרושות כנשרי השמים (זהו עולם הרגש המדומה למידות ושרשו נעלה מהשכל היות ודוקא הרגש הוא מקור השכל והוא מעורר אותו ומוסיף לו חיים וטעם) ורגלינו קלות כאיילות" היודעות לנתר ולזנק בקפיצתן למרומים ועימן מתנשאת כל המערכת כולה... 

ואפילו (אילו) בעומדנו במצב של אידיליה זה שלא תתכן, עדיין "אין אנו מספיקים להודות ולהלל על אחת ..." אין אנו מסוגלים לשבח את ה' על אחת מיני אלפי אלפים וחסדים שגמלנו היות ואנו מוגבלים בשטח וזמן והחסדים שה' גמל עמנו נמשכו לנו ממקור שהוא מתנשא מעל לגבולות הזמן ולא נשיגם לעולם בשל היותנו מוגבלים באזיקי הזמן...

ולמרות הצמצום והמיצר הזה, עשויים אנו להפוך עולמות ולהמשיך את קדושת השבת לעולם בשל הנשמה היתרה...

ושביבים מבזיקים מנשמה יתרה זו מדרבנים אותנו וקוראים לנו אף בימות החול להתעלם.. שלא להיסחף... להתעלות... לשוב במידה אצילית מלכותית בעטרות על ראשנו אל מקורנו ואלי המרחבים... שם אין שליטה לגורמים קטנוניים... שם מתמזגים גווני שש המידות שלנו להרמוניה של תפארת המתחברת עם מקורה.
שם שוכנים נחת השבת והעונג לעולמים.

(עפ"י סידור האדמור האמצעי לסדר קבלת שבת ועפ"י הזוהר הקדוש לפרשת תרומה)



שם:
כותרת:
תגובה:
כתוב את המספר לאימות:














אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il

חבד ירושלים
חבד תל אביב
חבד חיפה
חב"ד ראשון לציון
חב"ד פתח תקוה
חב"ד אשדוד
חבד נתניה
חבד באר שבע
חבד חולון
חב"ד בני ברק
תפילין
צדקה
שיעורי תורה
ספרי יהדות
מזוזות
זמני הדלקת נרות שבת
כשרות
טהרת המשפחה
חינוך יהודי
אהבת ישראל
חבד בעולם
חבד ניו יורק
חבד צרפת
חב"ד הודו
חבד תאילנד
חבד סין
חבד לונדון
חב"ד טורקיה
חבד יוון
חבד ברצלונה
הרבי מלובביץ'
וידאו מהרבי מליובאוויטש
אגרות קודש
תמונות של הרבי
הרבי מלך המשיח
מופתים הרבי מחב"ד
מפגשים עם הרבי מחבד
נבואות הרבי
הרבי והבבא סאלי
הנביא מקראון הייטס
ימות המשיח
בית המקדש
גאולה ומשיח
פסק דין: הרבי מלך המשיח
אליהו הנביא
תחיית המתים
סיפורי משיח וגאולה
הגאולה בעולם שלנו
משיח באקדמיה
זמן הגאולה
RSS
Facebook
Twitter