בגאולה, תגיע המציאות הגשמית לשלמותה והגוף יתגלה כבעל מדרגה רוחנית גבוהה משל הנשמה. החסידות מכוונת ונותנת כוח לעבוד את השם בגוף בריא, כהכנה לאותם ימים מופלאים.
נאמר בפרשת-השבוע : "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו – וחדלת מעזוב לו? – עזוב תעזוב עמו!" (שמות כ"ג, ה). אם נתקלת בחמור שכרע תחת משאו, אפילו אם בעליו שונאך, מחובתך לסייע בפריקת המשא מעל החמור ובטעינתו מחדש כראוי.
רבי ישראל בעל-שם-טוב, מייסד החסידות, פירש פסוק זה במשמעות רוחנית: כאשר רוצה אדם להתקרב אל השם ומזהה כי 'החמור' – חומר הגוף – שונא ומפריע לנשמתו, עלול הוא להגיע למסקנה מוטעית שעליו להתעלם מהגוף ומצרכיו; להסתגף ולהתענות במטרה להחליש את הגוף, שלא יוכל להפריע כביכול למטרותיה של הנשמה. ולכן שוללת התורה גישה זו ומורה: 'עזוב תעזוב עימו' – עזור לגוף להתגבר על חומרנותו ורתום גם אותו למשאה של הנשמה.
לכאורה אין בכך חידוש של הבעל-שם-טוב. בשולחן-ערוך נפסק, כי גוף האדם נחשב לרכוש האלוקים ולכן אין לאדם רשות לייסר את עצמו בכל צורה שהיא.
אלא שבשולחן-ערוך נכתב כי הדבר מותר אם נעשה בדרך של תשובה. כלומר: כאשר ההתייסרות מיועדת לכפר על חטאים הדבר מועיל לגוף ולכן זה מותר. חידושו של הבעל-שם-טוב הוא, שגם את התשובה ניתן וראוי לעשות מתוך שמירה על הגוף, ולא בשבירתו בתעניות וסיגופים. תורת החסידות מראה את הדרך לשוב בתשובה מתוך שמחה.
כיוון זה בעבודת-השם הנו הכנה לגאולה השלמה. בגאולה, תגיע המציאות הגשמית לשלמותה והגוף יתגלה כבעל מדרגה רוחנית גבוהה משל הנשמה. החסידות מכוונת ונותנת כוח לעבוד את השם בגוף בריא, כהכנה לאותם ימים מופלאים.
(ליקוטי שיחות, כרך ב, עמוד 530)