חז"ל מספרים, שבשעת קריעת ים-סוף נקרע הים לשנים-עשר גזרים, כנגד שנים-עשר השבטים, וכל אחד ואחד מהשבטים צעד בנתיב המיוחד לו בתוך הים. נשאלת השאלה, לשם מה חולל הקב"ה 'בקיעות' כה רבות, והלוא כל העם היה יכול לעבור בנתיב אחד? 

 
הדבר יוסבר על-פי משמעותה הפנימית של קריעת ים-סוף. כאשר נקרע הים הגשמי, נקרע במקביל גם ה'ים' הרוחני ("ים העולמות הרוחניים"). ים מסמל את ההסתר. כשם שהים מכסה על כל מה שיש בתוכו, עד שאין רואים אלא מים ואין מבחינים בכל הדברים המופלאים שנמצאים מתחת למים, כך ה'ים' העליון מכסה ומסתיר את השפע האלוקי המופלא. קריעת ים-סוף משמעותה, שה'ים' הזה של ההסתר - נקרע, ולכן בני-ישראל ראו אז גילויים אלוקיים נעלים ביותר. 

 

באה וחולפת

כשיש התגלות אלוקית כה מופלאה, היא יכולה להביא להתעוררות כללית גדולה מאוד. האדם יוצא מהגדרים הרגילים של מציאותו ושרוי בהתעוררות כללית גדולה. אין הוא חושב על פרט כזה או אחר בעבודת-ה', אלא על התעוררות כללית. 

 
להתעוררות כזאת יש מצד אחד יתרון, שכן היא מביאה עמה ריבוי אור והאדם מרגיש שהוא נתון כולו בעולם אחר. מצד שני, מכיוון שההתעוררות נשארה כוללנית ובלתי-מוגדרת, היא עלולה לחלוף מבלי להותיר חותם ממשי על חיי האדם.

 

עבודה פרטית

לכן לא די בהתעוררות כללית, אלא האדם נדרש מיד לתרגם אותה להתעוררות מעשית, שבאה לידי ביטוי בפרטים קטנים. אמנם יכולה להיות אז תחושה שפורטים את ההתעוררות הגדולה לפרטים קטנים, אבל רק בדרך זו תטבע ההתעוררות את חותמה בחיי האדם ותותיר אחריה דברים ממשיים. 

 
עניין זה מרומז בקריעת הים לשנים-עשר גזרים. כל אחד ואחד מהשבטים מייצג עבודה פרטית מסויימת (כסגנון עדתו ומוצאו..) ועל-פי תכונותיו המיוחדות. מלמדנו הקב"ה, שכאשר יש התגלות אלוקית כה מופלאה כמו קריעת ים-סוף, אין להסתפק בהתעוררות הכללית, המשותפת לכל העם כולו, אלא נדרשת עבודה אישית, פרטית, על-פי התפקיד והתכונות של כל אחד ואחד מעם-ישראל, כשהעיקר הגדול הוא - שבין כל הדרכים השונות הללו שוררת הערכה, אהבה וכבוד הדדי, איש איש לדרכו השונה והמיוחדת של אחיו וחברו – אחדות אמיתית !    

 

לא ברעש ה'

מזה אפשר גם ללמוד הוראה חשובה בעבודת-ה': יש המדמים וחושבים, שהעיקר הוא לפעול גדולות ונצורות, לחולל מהפכה, להרעיש עולמות, לתקן את כלל-ישראל כולו בבת-אחת. לא נראה להם שכדאי להשקיע את כוחותיהם הנעלים לתיקון דברים "קטנים". 

 
מלמדת אותנו התורה - לא ברעש ה'. הקב"ה מצוי דווקא בדברים 'פשוטים'. צריך ללמד יהודים את ההלכות ה'קטנות' של חיי היום-יום, לתקן עניינים הקשורים בשמירת שבת, כשרות המזון, טהרת-המשפחה, ברכות הנהנין ועוד. דווקא העשייה "הקטנה", האפורה היומיומית הזאת היא שתקרב את קץ גלותנו ותביא את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.