זה היה בשנה הארבעים לצאת בני-ישראל מארץ מצרים, כחודש ושבוע לפני הסתלקותו של משה רבנו. מה הכוונה שביום זה "הואיל משה באר את התורה הזאת", והלוא במשך כל השנים לימד וביאר משה את ענייני התורה? מסבירים חז"ל, שמשה תרגם אז את התורה לכל שבעים הלשונות. 

 
תרגום לשם מה? 

 
פעולה זו, של תרגום התורה לשבעים לשון, דורשת הסבר. לכאורה, מה היה הצורך בתרגום? הלוא בני-ישראל דיברו אז בלשון-הקודש. אמנם הם עמדו להיכנס לארץ-ישראל, שבה חיו בני עמים אחרים, שדיברו בלשונות אחרות, אך אלה היו עמים מושחתים, שעליהם נצטוו "לא תחיה כל נשמה". בעבור מי תרגם אפוא משה את התורה? 

 
יתרה מזו: אפילו אם היה צורך לתרגם את התורה, הדבר היה יכול להיעשות על-ידי מישהו אחר ולא על-ידי משה רבנו, שכל רגע מזמנו היה יקר ומחושב, ובפרט בראש-חודש, הנעלה מיום חול רגיל. 

 
אחדות בתוך הפירוד 

 
אלא לתרגום התורה הייתה תכלית פנימית עמוקה. כידוע, קודם דור הפלגה (שבא אחר המבול והרשיע - בבנותו בעזות פנים ובגאווה את מגדל בבל, ונענש בפילוג ופיזור בעולם...), דיברו הכול בלשון-הקודש. רק בגלל חטא דור הפלגה נוצר הפירוד לשבעים הלשונות, "אשר לא ידע איש שפת רעהו". השפות הנבדלות מייצגות את היפוכן של האחדות ושל הקדושה. 

 
לעומתן, בני-ישראל הם "גוי אחד בארץ", ופירוש הדבר, שהם מגלים, על-ידי התורה האחת, את ה' אחד "בארץ".

עבודתו של עם-ישראל היא לחשוף ולגלות גם בתוך העולם הזה הגשמי את האחדות האלוקית, (שהכל נברא מ"כוח" אחד, "מהות אחת"), שגם כאן בארץ תתגלה האחדות. 

 
חיבור 'עליונים' ו'תחתונים' 

 
זו הייתה פעולתו של משה בראש-חודש שבט: על-ידי תרגום התורה לשבעים הלשונות הוא החדיר את האחדות גם לתוך שבעים הלשונות, המייצגות את הפירוד, כדי שגם שם יורגש ה' אחד על-ידי התורה האחת. 

 
משימה זו הייתה יכולה להיעשות רק על-ידי משה רבנו ולא על-ידי אדם אחר. ראשית, זה היה כל עניינו של מעמד הר-סיני, שיהיה חיבור של 'עליונים' ו'תחתונים', שהנקודה הגבוהה ביותר תתחבר עם הנקודה התחתונה ביותר. לכן דווקא משה רבנו, שעמד בדרגה הגבוהה ביותר, היה צריך להוריד את התורה עד שבעים הלשונות. להביא דווקא למקום הפירוד - את האחדות האלוקית של התורה הקדושה.