אמיר הבין כי הרבי מעודד אותו לחזור לאיטליה – אך לא לשם לימודים באוניברסיטה אלא כדי לתרגם את ספר התניא לאיטלקית
חלום חייו של אמיר הלוי היה ללמוד עיצוב תעשייתי. למטרה זו הרחיק נדוד מישראל עד למילאנו האיטלקית. אלא שלמגינת לבו, לאחר שנחת במילאנו נודע לו כי לא קיבל אשרת שהייה למטרת לימודים. מה שאומר, כי אין טעם לכאורה שיישאר במקום.
בכל אופן, אמיר החליט להישאר ולנסות את מזלו במילאנו. קיננה בו תחושה שהעסק יסתדר. ואמנם העסק הסתדר, אך לא בצורה שתכנן...
עם תרמיל על הגב ו-500 יורו בכיס, התחיל אמיר את המסע ששינה את חייו. הוא התקבל לעבוד כמאבטח בבית כנסת מקומי, וכך נחשף ליהדות. היה זה בתשס"ד (2004). אמיר מצא את עצמו משתתף בקביעות בתפילות ובשיעורי תורה בקהילת 'בית התלמוד', אותה מנהל הרב צמח מזרחי, שליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
התחום ביהדות שהכי ריתק את אמיר הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד – תניא. אמיר הגה בו שעות רבות ונפעם מדרך החיים הייחודית הסלולה בו. עם הזמן, קיבל אמיר על עצמו עוד ועוד מצוות וכבר חש חלק אינטגראלי מהקהילה.
לאחר שנה של שהות באיטליה, נודע לאמיר כי סבו, שגידלו ותמך בו כמו אב, חלה במחלה קשה שפגעה בכבד. המשפחה גילתה לאמיר כי הרופאים לא מנבאים לסבא חיים ארוכים.
אמיר מיהר לחזור ארצה לביקור, לסעוד את סבו במיטת חוליו. יום יום ישב לידו וגם הניח עמו תפילין, לשמחת הסב. התוכנית המקורית של אמיר הייתה לחזור למילאנו לאחר שלושה שבועות. הוא רצה לעבור בחינות כניסה לקראת שנת הלימודים הבאה באוניברסיטה, בתקווה שאכן תאושר לו אשרת שהייה למטרת לימודים. אלא שלקראת סיום שלושת השבועות, היה לו קשה לעזוב את סבו במצבו הנוכחי.
בעצת ידיד מחסידי חב"ד, פנה אמיר לרבי באמצעות "איגרות קודש". 'איגרות-קודש' הוא שמה של סדרת כרכים המכילים אלפים ממכתבי הרבי בכל תחומי החיים. על בסיס דברי הרבי עצמו, נוהגים חסידים להפנות בקשות ושאלות אל הרבי דרך ספריו. כותבים מכתב, מכניסים אותו אל בין דפיו של הספר, וכך מתברכים. ברוב הפעמים גם מוצאים באורח פלא, בעמודים החופפים על המכתב שהוכנס, התייחסות מנחה מהרבי לנושא המבוקש.
אמיר שטח עלי כתב את התלבטותו, והכניס את מכתבו לכרך כה בסדרה. בעמודים שנפתחו לו (איגרת ט'תלד), הופיעו השורות הבאות:
... היום קיבלתי גם כן באריכות ממילאן (מילאנו) שהפרופסור קולומבו הבטיח לכתוב 'ביקורת' בקשר עם הופעת ספר התניא בתרגומו לאיטלקית... לפלא שלא שמעתי מכבודו שום דבר... בנוגע להשתתפות בהוצאות הדפוס של תורתן של ראשונים, אשר כבוד תורתו מתעסק בזה...
בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור ובכל הכתוב במכתבו מתוך שמחה וטוב לבב ובריאות.
במכתב נוסף, שהופיע באותם עמודים, התייחס הרבי לחשיבות הרבה של מצוות התפילין.
מצד אחד, הבין אמיר כי הרבי מעודד אותו לחזור לאיטליה – אך לא לשם לימודים באוניברסיטה אלא כדי לתרגם את ספר התניא לאיטלקית – פרויקט עליו שוחח בעבר בעת שעבד זמן מה במשרד הוצאה לאור במילאנו. מצד השני, הרבי גם רימז על החשיבות של הנחת התפילין היומית של אמיר עם סבו.
הפיתרון המשולב היה למצוא מישהו במקומו שיניח תפילין עם הסבא, ולחזור לאיטליה לשם תרגום ספר התניא. וכך בדיוק עשה אמיר.
האמת היא, שכבר נערך תרגום של ספר התניא לאיטלקית, כמעט ארבעים שנה לפני כן. תוכניתו של אמיר הייתה לתרגם את סדרת הספרים 'שיעורים בספר התניא', שמקרבים אל הלומד את המושגים העמוקים המופיעים בתניא.
לאחר עבודה מאומצת שלו ושל ידידים נוספים במשך כשלושה חודשים, סיים אמיר לתרגם שישה פרקים מתוך 'איגרת התשובה' שבספר התניא. הוא חיפש מבקר מוסמך, שיעבור על התרגום ויוודא כי נערך כהלכה מבחינה מקצועית ומבחינה לשונית.
אמיר יצר קשר עם הרב הראשי של חסידי חב"ד במילאנו, הרב גרשון מענדל גרליק, וסיפר לו על ההוראה שקיבל מהרבי ועל מה שהספיק לעשות.
הרב גרליק התרגש מאוד. הוא סיפר לאמיר כי בעבר קיבלה משפחה באיטליה בשם ציפל הוראה מהרבי לדאוג לתרגום 'איגרת התשובה' לאיטלקית. "תאר לעצמך, כי היום הוא יום השנה של אחד מבני אותה משפחה, ובדיוק אתה מתקשר ומספר לי על תרגום 'איגרת התשובה' לאיטלקית!".
הרב גרליק לקח על עצמו את האחריות להגהת התרגום ולמימון ההדפסה ואמיר המשיך לעסוק באינטנסיביות בעבודת התרגום. בתום כמה חודשים נוספים, ברך אמיר על המוגמר. הספר המשובח יצא לאור מטעם הוצאת הספרים הרשמית של חסידות חב"ד, ועד מהרה אזלו כל העותקים של המהדורה הראשונה.
"זכיתי שהרבי יעצב את חיי בצורה הכי מוצלחת", אומר אמיר בחיוך מאושר.
