כאשר אנו באים להתפלל, במיוחד ביום המקודש לסליחה ומחילה – יום הכיפורים – מן הראוי שנאמץ את הכלימה והבושה האופיינית לאלו שזקוקים לחסדים
היה פעם עשיר דעתן, שחפץ להיות שליח ציבור (חזן בבית-הכנסת) ב"ימים הנוראים". מתפללי המקום לא אהבו את הרעיון, אך לאף אחד לא היה חשק להתעמת עם האיש.
מי שנחלץ לעזרתם היה אדמו"ר מעיירה שכנה. הוא זימן אליו את העשיר והסביר לו כי בספר תהילים ישנם שלושה מזמורים שפותחים במילה 'תפילה': 'תפילה לדויד', 'תפילה למשה' ו'תפילה לעני'. "אתה", אמר הצדיק לעשיר, "לא ניחנת בקול נעים כדויד המלך ובוודאי אינך מתקרב למעלתו של משה רבינו. האפשרות היחידה שתוכל לפצוח בתפילה היא – שתהפוך לעני"...
על פי הסיפור, העשיר הבין היטב את המסר השנון. אולם משמעותו של המסר לא נועדה עבורו בלבד. זהו מסר חשוב לכל אחד מאתנו, גם אלה שלא היו שליחי ציבור בראש-השנה ולא מתכוונים להיות כאלה ביום-הכיפורים.
*
הקדוש-ברוך-הוא מכיר אותנו היטב. כבוחן כליות ולב, מאומה לא נסתר מנגד עיניו והוא זוכר הכול. את כל מעשינו הטובים וגם את כל המחדלים.
כאשר אנו באים להתפלל, במיוחד ביום המקודש לסליחה ומחילה – יום הכיפורים – מן הראוי שנחוש כעניים. לא, חלילה, שנהיה עניים – אלא רק שנאמץ את הכלימה והבושה האופיינית לאלו שזקוקים לחסדים. וכמו שאומרים בתפילת ליל יום הכיפורים: 'ראה עמידתנו, דלים וריקים'.
אדם מטבעו מתבייש להזדקק לחסדי הבריות. אדם שנקלע פתאום למציאות כזו, עשוי להעדיף לרעוב ללחם ולא לבקש עזרה, מרוב בושה. ובושה כזו צריכה להיות מוטיב משמעותי בתפילותינו.
משום שכל אחד מאתנו יודע בנפשו כי אם היה רוצה באמת – היה הרבה יותר בסדר, במובנים רבים. כל אחד יודע את האמת, שיש לו על מה לבקש סליחה, ולאו דווקא שהסליחה מגיעה לו. אמנם הקדוש-ברוך-הוא רחום וחנון ובוודאי סולח לכולנו – אבל זה בחסד ולאו דווקא בזכות. לפיכך, בעת שאנו מבקשים סליחה – מתבקשת מצדנו תנועה של בושה. שנעמוד נכלמים ונישא 'תפילה לעני'.
*
יחד עם זאת, חשוב לשוב ולהדגיש כי לרחמים האלוקיים אין קץ. אבינו שבשמים מקבל תמיד את בניו השבים אליו, ובמיוחד כאשר הם שבים כראוי. גם אם לא תמיד מודעים לרחמים הללו וחשים בהם – הם קיימים. הם אלו שמזכים אותנו מדי יום הכיפורים בגמר חתימה טובה ובשנה נוספת של חיים טובים.
כאשר תבוא הגאולה השלמה, ניחשף לרחמים האלוקיים בשיאם. על פי חזון אחרית הימים, יתקיים מיד בראשית הגאולה דין ומשפט לכולנו על-ידי מי שייצג את המלכות האלוקית עלי אדמות – מלך המשיח – ובמשפט הזה נתוודע אל נכון לביטוי הטהור והנאצל של רחמי שמים.
וכך מתאר את המעמד כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק), הרבי הקודם מליובאוויטש: "משפטו של משיח יהיה שיסתכל, יראה וירגיש גם את הסיבות שהביאו את החוטא לחטוא, הוא גם ירגיש שהחוטא לא רצה לעשות מה שעשה, אלא שלא היה יכול להתגבר על תאוותו.
"...משיח... ייכנס לחיים הקשים של בני ישראל בגלות, יעורר רחמים עליהם וימצא זכות עליהם, שהם לא רצו לחטוא, אלא שלא היה בכוחם להתגבר על היצר הרע. משיח יראה את הצד הטוב, ולכן – יהודים! עשו תשובה, התחרטו על הדברים הלא טובים. התשובה והחרטה תעזורנה לזכות לגילוי המשיח".
מי שזכה להיחשף מקרוב להנהגתו הרחומה של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – קל לו יותר לדמיין את אותם רגעים מופלאים. קל לו יותר לצפות בכיליון עיניים להתגלות הרחמים הגדולה של הגאולה השלמה.
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל! 
