בכל החגים ישנה מצווה לשמוח, אך דווקא ימי חג הסוכות (ושמיני עצרת) מכונים בתפילה 'זמן שמחתנו', משום שבהם מצווה לשמוח עוד יותר מתמיד. חג הסוכות חל בעונת האסיף, שעה שהאסמים והמחסנים מלאים ביבולים מבורכים, ולכן בעצם מתרוננים הלבבות ושרויים בשמחה גדולה.
 
לאסיף יש גם משמעות רוחנית, המוסברת בתורת החסידות: בעולם פזורים ניצוצות קדושה אבודים ועל כל יהודי מוטל 'לאסוף' אותם. כאשר משתמשים בחפצי חומר גשמיים למצוות ומעשים טובים, גואלים את הניצוצות האבודים ומחזירים אותם אל חיק הקדושה.
 
משמעות נוספת של איסוף רוחני מתמקדת ביהודי עצמו. על כל יהודי מוטל 'לאסוף' את כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו ולרכז אותם סביב הרצון האלוקי. לוודא שהם מבטאים אך ורק את מה שהקדוש-ברוך-הוא רוצה שנבטא.
 
תפקידי איסוף אלה מוטלים עלינו כל העת. חג האסיף מסמל שלב של סיכום שנתי – "בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה". סיכום האיסוף של ניצוצות הקדושה הטמונים בעולם וסיכום האיסוף של המחשבות, הדיבורים והמעשים לשם שמים. סיכומים אלה מרנינים את הנשמה ולכן חוגגים ושמחים במיוחד בעת האסיף – בחג הסוכות.
 
האסיף רומז גם כן לאיסוף המיוחל – איסוף וקיבוץ כל הגלויות של בני-ישראל והבאתן אל הגאולה השלמה. כאשר יהודים נאספים יחד, במיוחד בחג האסיף, ועורכים התוועדויות רעים מתוך אהבת ישראל, "כאיש אחד בלב אחד" –  ממהרים בכך את התגשמות חזון האסיף הגדול, קיבוץ הגלויות בגאולה האמיתית והשלמה שתבוא תכף ומיד.