המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים, טבע קרל פון קלאוזוביץ. על אותו משקל ניתן להגיד כי החופש אינו אלא המשך מאמצי החינוך באמצעים אחרים. יחד עם זאת בקלות אפשר להצביע על כל כך הרבה דוגמאות של אנשים שציפו לחופש, יצאו אליו ומעולם לא הפיקו ממנו את הערך שהוא יכל להעניק להם.

אפשר לדמות את חופשת הקיץ לספורטאי, קופץ למרחק או כדורגלן, שצועד לאחור מספר צעדים על-מנת לשפר את כוח התנופה שלו. החופש הוא בהיבט מסוים הצעדים הנלקחים לאחור במטרה להשיב אותנו ואת ילדינו חזרה לפעילויות השוטפות, כשאנו מלאי חיות, מוטיבציה ואנרגיה, ולא פחות חשוב מכך – מאמינים בעצמנו ובכוחנו.

האתגרים הגדולים של הורות וחינוך הם להעצים את נפש הילדים, למנוע מהם נטיות לעצבות וחרדות, לעורר בהם אמונה בעצמם ולדחוף אותם לגלות את הפוטנציאל שלהם.

האויבים הגדולים של כל אלה הם הבטלה, השעמום, הנרפות והעצלות. כפי שכתב רבי קלונומוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיסצנא, אלה לא רק שלא משיגים את המטרות החינוכיות אלא אף פועלים פעולה הפוכה. הם גורמים לילדים, לנוער ולנו להאמין בעצמנו פחות. הם חודרים, מתפשטים ומאיימים לכלות כל חלקה טובה גם לאחר החופש. לכן הדבר האחרון שכדאי לאמץ במהלך החופש הוא גישה של "להעביר את הזמן", ובתוך כך לוותר על הכוונה, לימוד, תכנים ומשמעות.

במידה מסוימת בחופש ניתן להשיג הישגים מההיבט החינוכי אפילו יותר מאשר בתקופות השגרה. הסיבה לכך היא שבבית הספר הלימוד הוא מתוך הכרח. טבע האדם הוא שכאשר מכריחים אותו לעשות דבר מסוים, הכפייה מעוררת אצלו איזו התנגדות. לעומת זאת הפעילויות בחופש הן בעלות אופי של נופש, עונג והבראת הגוף. כך שגם הכוונה, לימוד ותוכן מתקבלים כחלק מהעונג ויוצרים התקשרות גדולה יותר לתכנים.[1]

יצא לי השבוע לשוחח עם סופר ומשורר מוערך. הוא סיפר שהמסרים בספר התניא נתפסים בעיניו כמאיימים. ניסיתי להבין כיצד ייתכן. השיחה התגלגלה. הוא תיאר שבצעירותו למד בבית ספר חב"די אצל כמה מגדולי המשפיעים. בכל פעם שהוא וחבריו נהגו שלא כשורה, הם חויבו לשנן בעל-פה פרקים מספר התניא ונבחנו על אותם פרקים. זה די ברור שאין דרך טובה יותר להשניא על ילדים תכנים נפלאים מאשר להפוך אותם לעונש. לאידך, אין דרך טובה יותר לחבב תכנים מאשר להעבירם כחלק מהבחירה של הילדים.

את מבחן המרשמלו אתם מכירים. הניחו לפני ילדים מרשמלו. איפשרו להם ליהנות ממנו אך הציעו, למי שמוכן להתאפק ולדחות את הסיפוק למשך 20 דקות לקבל פרס, שני מרשמלו. רוב הילדים לא התאפקו. אלה שכן, הוכיחו כעבור שנים כישורים והצלחות גדולים יותר בכמה משטחי החיים. כלומר מי שלומד לשלוט בתאוות ודחפים יגיע להישגים גבוהים יותר.

אחת הסכנות בפריקת עול בחופש היא שתתפתח תנועה נפשית של פריקת עול שתתפשט גם בשאר ימות השנה. בחופש כדאי ללמוד שליטה עצמית לא מתוך כפייה אלא מתוך הסברה וחינוך. עיקר ההסברה היא שלעולם, בכל מקום ובכל זמן יש "עין רואה ואוזן שומעת". האדם הוא לא לבדו ודווקא המגבלות הן שמצמיחות אותו. ילד הנהנה מהחופש הוא לא ילד המשועבד לתאוות ולנטיות טבעיות אלא כזה המשתדל לרסנם ולתעל אותן נכון.

חופש אמיתי במשמעות של מנוחת הנפש, מתגלה הרבה פעמים דרך מיקוד, עשייה ויצירה. לקדש את הרגע. מכל האמור עולה שכדאי בכל רגע בחופש לא לייצר תחושה שמחכים לרגע הבא. לכל רגע יש את העניין והערך שלו. החופש אינו מתחלק לשעמום והמתנה מזה ואטרקציות ובילויים מזה. כל דקה אפשר לנצל, גם אם לשיחה ולהירגעות. זמן של רוגע אינו זמן של המתנה לאטרקציה הבאה. משימות. ילדים ונוער נמשכים לדרך הקלה, אך ישמחו למטלות ואתגרים שהם מסכימים עם המגמה העומדת מאחוריהם. לייצר תוכן, להאציל סמכויות ולהפנות למשימות זה ודאי יותר קשה מאשר להדליק את המחשב או הטלוויזיה ולאפשר לילדים לבהות שעות על גבי שעות. אבל זה ודאי פחות קשה מהתמודדות עם התוצאות ההרסניות של הדרך השנייה.

כדאי לזכור שמריבות גערות וביקורות לעולם אינם פותרים דבר. החלופה היא לעודד מאמץ ולא כישורים או תכונות מולדות. לא לומר לילדים מה אתם מצפים מהם. אלא להגיד להם עד כמה אתם מאמינים בהם. הערך העולה מהאמור הוא שכמו כולנו, ילדים צריכים להרגיש שהם משפיעים באמת על המציאות. שכל מה שהם עושים משנה משהו למישהו וגורר תגובות. אחרי כל משימה הם צריכים לזכות למשוב, לעניין בהם ובפועלם.

התחושה שכל רגע הוא בר משמעות ובכל רגע הם בעלי כוח השפעה היא קריטית לאמונה שלהם בעצמם. ילדים משועממים הם ילדים שאינם מאמינים שלרגע הנוכחי יש ערך עבורם והם אינם מאמינים שהם משפיעים בו. הרגשות האלה עלולים להתפתח ולהפוך מרכזיים בנפש הילד. ילד, כמו מבוגר, רוצה לדעת שלעשייתו יש ערך. התפקיד של ההורים הוא להציג ולהדגיש את הערך הזה. בהירות. אין צורך להתפשר בחופש על מתיחת קו ברור בין האסור והמותר. פשרה ושחרור יטשטשו את הקו גם בעתיד. הבהירות עוזרת לנו למצות את הדרך, לחוש בטחון והיא מונעת הלקאה עצמית.

הרבי מליובאוויטש משווה זאת לשריטה קלה בגרעין שנזרע, שסופה לגרום כעבור זמן לפגם גדול, שקשה לשערו, באילן הצומח ממנו. את ההישגים הגדולים של החופש, את בריאות הנפש, את מילוי המצברים והרצון להמשיך ולעשות אפשר לגלות רק מתוך תנועה של שמחה ומנוחת הנפש. את שני אלה אי אפשר להשיג אם חשים שאנחנו כל העת מפספסים משהו. השמחה והשלמות עם מי שעשינו ומה שלא עשינו היא תנאי הכרחי למנוחת הנפש וממילא להצלחה החופש.

(באדיבות אתר התבוננות)

---

[1]  תורת מנחם, שיחה למדריכות הנוסעות למחנה-קיץ "אמונה", ר"ד אור ליום ועש"ק פ' חוקת, ט' תמוז, ה'תשח"י.