קורח ועדתו קבלו על כך שדווקא אהרון נבחר על-ידי משה רבינו להיות כוהן. האמת הייתה, כמובן, שלא משה החליט על המינוי, אלא כך נצטווה מלמעלה. כדי להוכיח זאת, ציווה הקדוש-ברוך-הוא כי במקביל לאהרון יקטירו כל חברי עדת קורח קטורת, ואו אז הוא יַראה של מי הקטורת המקובלת עליו.
 
שמע משה והתפלל לפני השם: "אל תפן אל מנחתם" (של בני עדת קורח). לכאורה, הייתה תפילה זו מיותרת. הלוא ברור כי הכוונה העליונה היא לקבל רק את הקטורת של אהרון ולשם מה צריך להתפלל על כך?!
 
ההסבר הוא, שמכיוון שהקטורות של כולם נערכו על פי הוראה אלוקית, היה מקום לכך שכולן תתקבלנה, ובדרך כלשהי תוכח עדיפותה של קטורת אהרון על כל הקטורות האחרות. לפיכך ביקש משה, כי ידחה הקדוש-ברוך-הוא את יתר הקטורות מכל וכול, כדי שכהונת אהרון תוכח באופן מוחלט וכך תימנע כל אפשרות של ערעור.
 
הרעיון האמור תואם להלכה מסוימת הקשורה לבחירת מלך מבית דוד. נאמר בגמרא: "עדות הוא לבית דוד, שכל הראוי למלכות העטרה הולמתו, וכל שאין ראוי למלכות – אין הולמתו". כלומר, אם קיימת התלבטות מי ראוי לשאת בתפקיד המלך – ניתן לבדוק זאת באמצעות הכתר. משמים דואגים שהכתר יהלום דווקא את מי שנועד להיות המלך.
 
במהלך בדיקה כזו, עשויים להרכיב את הכתר לראשם של מי שאינם ראויים בפועל להיות מלך. כיצד מותר הדבר, הרי  אסור לסתם אדם להשתמש בכתר המלך? – אלא שבדומה לקטורת, מכיוון שהפעולה נעשית על פי רצון הבורא – לצורך הוכחת המלוכה – יש היתר לכך.
 
(התוועדויות תשמ"ז כרך ג עמוד 576)