משה רבינו שלח מרגלים לבצע משימה נעלה וחשובה – לתור את ארץ ישראל. אלא שהם – במקום לספר לתאר עובדות יבשות, הוסיפו מעצמם חוות-דעת שלילית והמרידו את העם נגד הכניסה לארץ.
 
בתורת החסידות מוסבר, כי השם ארץ ישראל מגיע מאותו שורש לשוני של המילה רצון. ארץ ישראל היא המקום האידיאלי לקיים את רצון הבורא על-ידי התורה והמצוות, כי שוררת בה קדושה ייחודית, שמסייעת ומעודדת לקיים את הרצון האלוקי.
 
לעתיד לבוא תשרור קדושה כזו בכל העולם. כהכנה לכך, פיזר הקדוש-ברוך-הוא בזמן הגלות את עם ישראל בכל העולם, כדי שיקיימו בכל מקום תורה ומצוות ובכך ימלאו אותו בקדושה מקדימה – לקראת הקדושה הגבוהה שתשרה בו בגאולה השלמה.
 
במילים אחרות: כאשר מקיימים בכל מקום תורה ומצוות, יוצרים תהליך רוחני שמקביל לכניסה לארץ ישראל.
 
לפיכך, כשם שלפני הכניסה הראשונה לארץ ישראל נשלחו מרגלים כדי "לתור את הארץ". כלומר, ללמוד את הארץ כדי לדעת כיצד ראוי לחיות בה – כך גם ראוי לכולנו "לתור" – ללמוד בתורה כיצד ראוי להתנהג בכל מקום כדי להכשיר אותו להפוך לחלק מארץ ישראל הגדולה לעתיד לבוא.
 
משימה זו מוטלת הן על גברים והן על נשים. למרות שהמרגלים הראשונים היו גברים בלבד – הרי אדרבה, זה אומר כי מי שנכשלו במשימה היו גברים. נשים מעולם לא נכשלו, ויותר מכך: מאז תקופת המקרא ועד ימינו מוכחת חיבתן היתרה של הנשים לארץ ישראל ובהתמסרותן למען הכניסה אליה.
 
(התוועדויות תשמ"ב חלק שלישי עמוד 1659)