ארבעת העולמות הרוחניים, אצילות-בריאה-יצירה-עשייה, הם ארבעת הרמות בצמצום האור הא-לוהי של הבורא, עד שיוכל להתלבש בחומר העולם ולשכון בעולם הנחות ביותר - עולם העשייה הגשמית (שהוא נחות אפילו מעולם העשייה), שזהו העולם בו אנו נמצאים; עולם ממשי-מציאותי עם מושגים של מקום, זמן, ומציאות גשמית.
 
תהליך ירידת האור הא-לוהי ממקורו - עד שנתהוותה ממנו מציאות של עולמות - נקרא בשפת הקבלה 'השתלשלות העולמות'. כמו שלשלת העשויה טבעות-טבעות, שמחלקה התחתון של הטבעת העליונה, יורד ונהיה חלקה העליון של הטבעת התחתונה - כך הם העולמות הרוחניים.
 
סדר העולמות מורה על ההפרש בין כל אחת מהרמות הא-לוהיות של כוח הבורא בתהליך ירידתו, עד שיכל "להתקיים" בעולם הגשמי. בכללות נחלקים העולמות לארבעה: אצילות, בריאה, יצירה עשייה:
 
העולם העליון ביותר שביכולתנו כנבראים להבין את דרגתו, הוא עולם האצילות. עולם זה עדיין כולו א-לוהות, אבל כבר יש בו נתינת מקום להגבלות על גילוי אור הא-ל ולמציאות של נבראים מוגבלים. לכן נקרא 'אצילות' מלשון 'אצלו' - סמוך לבורא יתברך; אולם גם מלשון להאציל, כמו אדם נעלה שמאציל מעצמו לאדם נחות יותר, או כל האצלה של דבר עליון לדבר נחות יותר, שהוא חלק שנאצל (הופרש) מהדבר עצמו, (בשונה מ'בריאה' שהיא יש מאין - מציאות נפרדת מהמקור).
 
עולם הבריאה - בו אין עדיין צורה, כלומר שבגלוי רמתו הרוחנית דומה לאצילות, שנרגש בו שהאמת היא הרוחניות הא-לוהי ולא הגשמיות - החומר. אלא שלמרות זאת יש פה משהו מעין הגשמיות, שממנו מתחיל הישות ממש שלאחר מכן. עצם העובדה שיש בעולם זה הרגשת מציאות, כבר מוכיחה שאין בו ביטול מוחלט לבורא, כי במצב של ביטול מוחלט, אין מקום לשום הרגשה – כי ההרגשה היא ש"אין עוד מלבדו". עולם הבריאה נקרא גם 'אפשרות המציאות'.
 
עולם היצירה - מסמל את הצורה הכללית של ה'יש'. נברא שמרגיש את עצמו יש - מציאות לעצמו בלי קשר - לכאורה - לבורא, אך עדיין מורגש בו שאי אפשר להיות 'יש' מלבד הא-לוהות שמהווה אותו. כאן כבר ישנה הרגשה של מציאות נפרדת ולא רק התחושה שאין עוד מלבד הבורא.
 
עולם העשיה – מסמל על צורה פרטית של 'יש'. כאן ה'יש', כבר קיבל הכרה שהוא יכול, עקרונית, להיות גם ללא ביטול כלל מציאות הא-לוהות.
 
כמובן, כל העולמות הללו הינם עולמות רוחניים. אחר כל עולמות אלו מגיע העולם הזה – עולם העשייה הגשמית, שהוא המדרגה הכי נחותה מבחינה רוחנית.
 
בספרי הקבלה נכתב כי התשובה לשאלה מדוע יצר ה' את עולם העשייה הגשמית, טמונה במה שנכתב במדרש כי "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים"; לבורא עולם הייתה מעין 'תאווה', שאורו הנעלה והנשגב ירד ויתלבש דווקא בדברים גשמיים וחומריים בהם לא נראית כלל מציאותו, ודווקא הם ישמשו לגלות את אורו יתברך. בדומה לדירתו של אדם, שם הוא מתנהג בחופשיות ובטבעיות - כך גם חפצו של הא-ל שאורו יתגלה בטבעיות בעולמנו הגשמי, שיהפך לדירה לאור הא-לוהי.
 
מלבד העולמות העליונים, שהינם עולמות רוחניים, בהם אין מציאות של רע כלל, רצה הקדוש-ברוך-הוא עולם של עשייה גשמית וחומרית – עולם בו האור הא-לוהי מכוסה ונסתר – נעלם מעיני הברואים שלא מסוגלים לראותו, ובעולם זה יהיה ניתן לגלות בתוך החומריות את אורו הרוחני הנשגב, בכח עבודת הנבראים.
 
[החסידות מסבירה כי המדרש משתמש בלשון "תאווה", מכיוון שבניגוד לרצון שיש לו סיבה הגיונית - תאווה הינה ללא כל סיבה וטעם הגיוני, אלא סתם כי כך מתחשק לו לאדם. וכך גם ל'תאווה' זו של הבורא כביכול, שאין סיבה שאנו כנבראים נוכל להבין מדוע זו הייתה "תאוותו".] 
 
האופן לעשיית ה'דירה' לה התאווה הבורא יתברך, הוא באמצעות קיום ציוויו הא-לוהיים, שעל-ידם האור-הרוחני שוכן בתוך עולם זה, ומציאותו יתברך מתגלית בתוך חושך העולם.
 
בקיום המצוות, אנו משלימים את כוונת ה"דירה" לו יתברך. מהותם של קיום הציוויים הא-לוהיים, הוא להמשיך המשכה רוחנית לשכון בתוך החומר. העולם הזה החשוך, הינו הכלי לאור ה'.
 
המילה 'עולם' משמעותה ההעלם, והיא מלמדת על ההעלם על אור ה' שנוצר בעצם קיום המציאות הגשמית, בה לא נראית מציאותו יתברך; ואילו בקיום ציוויו הא-לוהיים של הבורא שניתנו לנו במעמד-הר-סיני, אנו מגלים את מציאותו בעולם ומאירים את העולם באורו הנשגב.
 
דוגמא לכך היא מכשיר הרדיו. בשנים הראשונות לאחר שהומצא מכשיר הרדיו, היו רבים בחוגים החרדיים שהתנגדו נחרצות לשימוש במכשיר זה, מכיוון שבדרך כלל התכנים המושמעים בתחנות הרדיו אינם לרוח היהדות.
 
לעומת זאת הרבי מליובאוויץ' מלך המשיח אמר אז כי צריך לבחון את הדרכים כיצד להשתמש ברדיו כדי להפיץ קדושה לעולם; במקום לשלול אותו כדבר המפריע לעבודה הרוחנית, ניתן לקחת אותו ולהשתמש בו לעבודה הרוחנית ולהפצת קדושה בעולם. בהמשך לכך יזם הרבי שידורים של שיעורים בספר התניא שהיו נמסרים מידי שבוע בתחנות הרדיו בארצות-הברית ועשרות אלפים היו מאזינים להם באמצעות הרדיו. כך שהרדיו גילה בעולם כולו שיש א-לוהים ושימש לגילוי אור ה' בעולם.