בבריאה הגשמית הלביש הבורא את רוחו הא-לוהית באופן נעלם, וצמצם את אורו על מנת שיוכל להוות את המציאות הגשמית. כדי להבין מהו הצמצום של הכח הא-לוהי שירד לעולם, מוסבר הדבר בתורת החסידות במשל מאור השמש:
 
קרני השמש עוברות לעולם דרך סינון של שכבה חיצונית שמקיפה את השמש ומגנה על העולם מעוצמת אור השמש. שכבה זו מסננת את אור השמש שלא ישרוף את העולם. זאת מכיוון שהעולם לא יכול לעמוד מול האור של השמש כפי שהוא בעוצמתו האמיתית ללא כל סינון.
 
יחד עם זאת, אור השמש שמאיר בעולם, איננו דבר נפרד מהאור היוצא מהשמש עצמה, אלא הוא אותו האור – רק שהוא עובר 'סינון' לפני שמאיר בעולם, כדי שתפחת עוצמתו.
 
כך הוא גם בנמשל הרוחני. אורו הרוחני של הבורא מתגלה בעולם לאחר צמצום עצום, העובר דרך העולמות הרוחניים השונים ה'מסננים' את אור הא-ל בירידתו לשכון בחומר גשמי. מה שמתגלה מכח הבורא, לנו הנבראים, הוא רק זיו והארה מהאור עצמו. זיו זה מתגלה לנו בקיום המציאות הגשמית, מבלי שנראה את אור ה', אולם, באור ה' עצמו לא חל חלילה כל שינוי – כפי שאור השמש המאיר בעולם לאחר הסינון הוא אותו אור השמש היוצא ממנה, שכן האור עצמו לא עבר שום שינוי.
 
כל פרט בעולם חדור באור ה' שמחייה אותו כל רגע ורגע. אלא שהבורא הסתיר את אורו לגבינו, הנבראים, כדי שאור נשגב זה יוכל לרדת לשכון בתוך עולם גשמי עם כל ההגבלות שבו – מבלי שהעולם יאבד את מציאותו הגשמית.
 
צמצומו של אור ה' לא הסתיים בירידתו לעולם הגשמי ובמעבר העולמות הרוחניים - שסללו את הדרך כדי שאורו של הבורא ישכון בחומר העולם. על המציאות הרוחנית בעולם יצר הבורא מעין קליפה, המכסה על המציאות האמיתית - שהקדוש-ברוך-הוא מהווה את הבריאה. הקליפה היא שגורמת לחושך הרוחני בעולם, עד כדי כך שבהסתכלות שטחית לא נראה כלל כוח הבורא בעולם. אולם מטרתה של קליפה זו נועדה להביא לגילוי נפלא יותר של אור הא-ל, דווקא מתוך החושך הרוחני שהיא יוצרת.
 
כמו קליפת הפרי, שנוצרה לטובתו של הפרי בכך שהיא מגנה עליו - אך לאידך היא מכסה אותו עד שהפרי לא נראה כלל. כך גם האור האלוקי שבעולמנו הגשמי מכוסה בקליפה. אך מטרתה של הקליפה היא כדי לשמש לגילוי אור ה'. בזכות ה'קליפה' יש יתרון גדול יותר לאור ה' המתגלה בעולם החשוך – יתרון האור מהחושך.
 
החסידות מגדירה את ה'קליפה' גם בשם 'סיטרא אחרא' – צד האחר, כי כל מה שלא מגלה את האמת של הבורא, נקרא צד אחר לקדושה, מכיוון שהוא מכחיש את האמת הא-לוהית כי "הוא לבדו ואין זולתו".
 
בספר התניא נכתב כי בקליפת ה'סיטרא אחרא' יש חיות גדולה, והייעוד של חיות זו היא להעניק את הכוח בעולם לכל אותה מציאות גשמית בעולמנו שאינה קשורה בצורה ישירה לקדושה. שכן גם למציאות זו לא היה קיום בעולם ללא כח הא-ל. אולם הכוח הרוחני המגיע אליה, אינו מגיע בצורה ישירה אלא בצורה עקיפה – מה'קליפה'.
 
ה'סיטרא אחרא', נמשלת בחסידות לצל הנשקף מהאדם. כשם שלצל אין כל מציאות מעצמו וכל מציאות הצל היא האדם העומד מול האור, כך כוח ה'סיטרא אחרא' לא יוכל להתקיים לולא אור הקדושה, ממנו הוא יונק את חיותו וקיומו.
 
למרות שה'קליפה' מעניקה חיות לקיים בעולם את המציאות הנראית כמסתירה על אור ה', הרי כל חיותה היא מכוח ה' ממש. שכן גם לחושך הרוחני יש תפקיד בעולם, הוא יוצר מעין 'עולם דמה', המשמש לשקר, כדי שמתוך שקר זה נוכל לגלות את האמת האין-סופית של רצון הבורא, וממילא יתגלה אור גדול יותר בגילוי רצון הא-ל.
 
באופן תיאורטי, אילו היה אפשר לבודד את הרע מהקדושה, הוא היה מפסיק להתקיים ולהיות נוכח בעולם. מכיוון של'סיטרא אחרא' אין מציאות לעצמה אלא כל קיומה הוא כדי שהקדושה תתגלה בצורה בהירה וזכה יותר. שכן לולא הקליפה של ה'סיטרא אחרא' המגנה עליו כפי קליפת הפרי, לא יכול אור ה' להתגלות בעולם.