כל ישראלי שרק הציץ קצת על הודו מבפנים, מרגיש את עצמו 'רוחני', גם אם לא נתיחס לרוח העשן העולה מהצ'ילומים. קורסים בדרמסלה, ויפאסנה, ריכוז יוגי, מדיטציות...

העולם הרוחני היהודי שונה מאוד. יש 'מדיטציה' ביהדות. קוראים לה "התבוננות", קוראים לה "כוונה". אבל ככל שתגדל חשיבותה, היא רק נספח לעיקר. העולם הרוחני היהודי התחיל במתן תורה. חג השבועות הוא, לכן, זמן טוב להקדיש איזה מחשבה קטנה על האמת היהודית.

לפני האירוע ההיסטורי של מתן תורה, היה נתק מוחלט בין גשמיות לרוחניות. משל מחז"לינו:

מלך רומי גזר גזירה. בני רומי לא ירדו לסוריה ובני סוריה לא יעלו לרומי. לאחר זמן ביטל את גזירת ההתנתקות, בני המדינות יכולים לעבור ממדינה למדינה.

כך, כשברא ה' את העולם גזר: "עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים".

המשמעות של הגזירה הזו היתה, שלא יתכן חיבור בין רוח לגשם. הרוחניות מרחפת אי שם בעולם עליון, מנותקת מכל מה שקשור בחיים הפיזיים של האדם ועולמו, והעולם הגשמי מנותק מרוחניות.

מתן תורה היה מהפך.

ה' ביטל אז את גזירת ההתנתקות של הפיזי והרוחני, ואמר "אני מתחיל" - "וירד ה' על הר סיני" - הרוחני ירד אל הגשמי.

האבות קיימו מצוות עוד לפני מתן תורה. אבל העבודה שלהם היתה שונה. למשל, מוסבר בקבלה, שיעקב, שפיצל פצלות במקלות שהניח לפני הצאן, פעל בכך עבודה רוחנית דומה לפעולה שלנו בהנחת תפילין.
אבל היה הבדל גדול מאוד!

אחרי סיום העבודה הרוחנית ההיא, נשארו המקלות סתם מקלות.

לעומתו, לנו יש היום כוח מיוחד להחדיר קדושה בחומר עצמו - הנחת התפילין הופכת את "חתיכת העור" עצמה לקדושה! זו בעצם העבודה הרוחנית היהודית - לחבר את ה'מעלה' עם ה'מטה', להכניס רוח בגשמי ולהעלות את הגשמי לרמה רוחנית.

דוגמאות?

מצוות נר שבת קודש - משעווה גשמית. אחלה של ארוחה גשמית - והיא מחוברת, כי היא "סעודת שבת" או כי אתה חולק אותה עם אורח - "מצוות הכנסת אורחים". ברכת "המוציא" לפני אכילת הלחם מעלה את הלחם הפשוט לערך רוחני. כסף, (מ'זה חומרי...), אתה נותן לשני את אותם שקלים, שאתה ממש מת להשקיע אותם באיזה מסעדה טובה.

כל דבר חיובי שאנו עושים - קשרנו את גופינו הפיזי ואת העולם הסובב אותנו לאלוקות!

בתכל'ס, כל הענין של חג השבועות, חג מתן התורה, הוא המשימה והכוח, שניתנו לנו לחבר את עצמינו ואת העולם אל עולם רוחני גבוה, אל הקב"ה.

ענין נוסף שאזכיר בקיצור, והוא חשוב:

הרבי מדגיש בהרבה שיחות, כי כשמגיע חג השבועות אנו מקבלים את התורה כשם שקבלנו אז. ממילא אנו אמורים לקיים את כל העינינים שהיו אז, למשל בקיצור:

"ויחן (לשון יחיד) שם ישראל" - כאיש אחד בלב אחד, "נעשה-ונשמע" - הבנה ("נשמע") הכרחית, אבל קודמת לה קבלת עול מלכות שמים("נעשה"), קבלת התורה ב"אימה וביראה" בכובד ראש וכמובן - בשמחה.
 
בחג השבועות קוראים בבית המקדש בבוקר את עשרת הדברות. ישנו ענין מיוחד להתכנסות הזאת, כמו "ויחן" של אנשים נשים וטף בבוקרו של חג מתן תורה לשמיעה מחודשת של עשרת הדברות. נוהגים לבוא על כן כו-לם לבית הכנסת, כולל ילדים ותינוקות (את השני מבני הבאתי לבית הכנסת כשהוא בן 5 ימים בלבד) ובשמיעת עשרת הדברות לחשוב ולהתבונן כאילו עתה מדבר אלינו אלוקים שנית מהר סיני.

חוויה מחודשת כזו תגרום לנו להפנים את קבלת התורה ליצירת מודעות לכל השנה.

תוכלו לברר את זמן קריאת התורה בבית הכנסת באיזור שלכם.

אסיים בברכה המסורתית לחג השבועות:

קבלת התורה בשמחה ובפנימיות!

(באדיבות חב"ד הודו)