שירת הים היא השירה הראשונה המוזכרת בתורה. שירת הלל והודיה שבקעה מגרונות בני-ישראל, לאחר שחוו את אחד הנסים המדהימים בתולדות העולם – קריעת ים סוף. זו הייתה התלהבות ספונטאנית שאין טבעית ממנה, אם חושבים איזה שכרון חושים עילאי אפף אז את אבותינו. לא רק שהם ניצלו באורח-פלא – אלא שגם שנואי נפשם המצרים טבעו למול עיניהם במצולות ואף הותירו להם אוצרות בלתי-נדלים של כסף וזהב!
 
אולם גם באותה עת של פרץ התלהבות – ואי-אפשר שלא לשים לב לכך – ידעו אבותינו לשמור היטב על פרופורציות התנהגותיות. את שיר ההלל וההודיה נשאו משה ובני-ישראל בצד אחד, ובצד שני – מרים הנביאה וכל הנשים אחריה. גברים לחוד ונשים לחוד.
 
***
 
יהיו בוודאי מי שיאמרו – טוב, הם היו דתיים פנאטים, וקנאותם הדתית הייתה חזקה יותר מההתלהבות הספונטאנית. אז בואו נבדוק יחד מה אכן הייתה מידת דתיותם באותה עת: עם ישראל אחז אז לפני מתן-תורה. מעבר לשבע המצוות המוטלות על כל בני נוח, היו בידם שתי מצוות בלבד: קרבן הפסח ששחטו במצרים וברית-מילה. אפילו שבת הם עדיין לא שמרו. בלקסיקון של ימינו הם לא היו זכאים אפילו לתואר מסורתיים.
 
אבל בין גברים לנשים הם הפרידו. אף אחד לא ציוו אותם על כך. ומה גם, שהיצר הרע שלהם היה לא קטן כלל ועיקר – כפי שמסופר כי כאשר שמעו לאחר זמן את כל רשימת איסורי העריות שמוטלים עליהם, הם פרצו בבכי על ההתמודדות הקשה שנכונה להם.
 
אולם עם הכול, יש מינימום של אתיות מוסרית שלא חייבים להיות דתי כדי להבין אותה. לא צריכים להיות דתי כדי להבין, כי כאשר רוצים לעשות משהו מבלי שתתערבנה בו נימות זרות – זה בלתי-אפשרי אם גברים ונשים זרים נמצאים יחד. גם קורטוב של שכל ישר מבין היטב, כי כדי לשמור על נקיות דעת וצלילות מחשבה בכל עניין שהוא, חייבים להפריד בין המינים. וזה בדיוק מה שהבינו אבותינו, שנשאו את התודה לקדוש-ברוך-הוא גברים בנפרד ונשים בנפרד.
 
***
 
האמת היא, שלא צריכים להרחיק נדוד להיסטוריה בת אלפי שנים. הבה נבדוק מה קורה במערכת החינוך בימינו. אלו בתי-ספר מגיעים להישגים חינוכיים ולימודיים גבוהים יותר – האם אלה הדתיים, המיושנים, שמפרידים בין בנים לבנות, או אלה הליברליים, ה"נאורים", בהם למדים במעורב? כמה מהתלמידים ניגשים למבחני בגרות – ועוברים בהצלחה – כאן וכמה שם? הפער הממוצע מסתכם בעשרות אחוזים! לטובת מי?
 
נכון שלהצלחה הזו יש יותר מאב גורם אחד. אבל אפשר לומר שהגורם המכריע הוא ההפרדה בין המינים. הפרדה שמונעת הסחת-דעת, שבמיוחד בגילאי התלמידים קשה להשתלט עליה, ומותירה את המחשבה פנויה לקליטת החומר הנלמד.
 
ועוד עניין: בעידן שמרבים לדבר גבוהה על כבוד האדם וחירותו – ברור לכל בר דעת, שהפרדה כזו רק תוסיף לכבוד האנושי. התופעה של בני ובנות נוער שכבודם מושפל ונרמס בדרכים מזוויעות; מקרים מחלחלים שמדווחים בכלי התקשורת חדשות לבקרים – לא מתרחשים בין כותלי בתי-הספר שבהם הכיתות אינן מעורבות. למה?
 
אין מה לעשות. מה שכתוב, "עוד ישבו זקנים וזקנות (יחד!) ברחובות ירושלים" – הוא חלק מחזון אחרית-הימים, שבה תהיה האנושות מרוקנת לחלוטין מיצר-רע. בינתיים, כל עוד אנו ברגעים האחרונים של הגלות, היצר-הרע קיים, וככל שנכיר באמת וניטיב להתמודד עמו – נאיץ מהר יותר את העידן בו הוא ייכחד לגמרי – הגאולה האמתית והשלמה.