על כל אחד מוטל לעשות הכול לשיפור מעמדו ומצבו הרוחני. אולם גם לפני שמשלימים את המשימה האישית – אין בכך כדי לגרוע מהבשלות הרוחנית של כלל העם
לרוב, אדם בוגר מכיר את עצמו. את צדדיו החזקים כמו את החלשים. הוא יודע באיזו זירה כדאי לו להתמודד ובאיזו לא. בינו לבין עצמו, משוחרר משיקולי תדמית, הוא משרטט פרופיל אישי עצמי די מדויק ומצליח לסכם במהימנות מרבית היכן הצליח בחיים והיכן לא. במה כדאי לו להשתפר ובמה חבל לו להשקיע זמן.
אדם כזה, כלומר כמעט כל אחד מאתנו, כאשר חושב ברצינות על ביאת המשיח – טבעי שיתעוררו בלבו ספקות גדולים: איך ייתכן שאדם כמוני יזכה לראות בהתגלות המשיח – הרי אני מכיר את עצמי ומודע היטב לכל החסרונות שלי; אנשים גדולים וטובים ממני נפטרו מן העולם בלי שיזכו לכך וכיצד אפוא יכול להיות שאחד כמוני יזכה לכך?
והשאלה הזו אכן נשאלת. והיא נשמעת דווקא מפי אנשים שמודעים למשמעות של ביאת המשיח, לתמורות הרוחניות הכבירות שצפויות לנו אז. הם מבינים כי חייבים להימצא בדרגת בשלות רוחנית מסוימת כדי ליטול חלק במהפך העצום הזה, ולפיכך הם תוהים בספקנות כנה, האם יש להם בכלל סיכוי לזכות לזה.
*
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח נדרש בהזדמנויות שונות לדילמה הזו – והסיר אותה. הרעיון הבסיסי הוא שביאת הגאולה והתגלות המשיח אינן מותנות באיכויות הרוחניות האישיות של כל אחד, אלא ברף הרוחני של כלל ישראל. לפיכך, כאשר המעמד הרוחני של כלל ישראל ראוי – כתוצאה מהצטברות הזכויות של כלל הדורות – גם אם מישהו מרגיש כי ברמה האישית יש לו עוד המון במה להשתפר, אין בכך כדי לגרוע מהבשלות הרוחנית של כלל העם. אכן מוטל על כל אחד לעשות הכול לשיפור מעמדו ומצבו הרוחני, אולם יש לדעת כי גם לפני שמשלימים את המשימה האישית – הגאולה צפויה להופיע.
וכאשר תבוא הגאולה כולנו ניסחף אל תוכה. אף אחד לא יישאר מאחור. אפילו לרשעים הגדולים שבינינו אנו מדגישים בהגדה של פסח, כי רק אילו היו שם – במצרים – לא היו נגאלים, אך בפעם הזו הם בוודאי ייגאלו!
אלא שכמובן יהיה הבדל במידת ההפנמה של כל אחד את מה שיקרה בגאולה. ככל שהבשלות הרוחנית גבוהה יותר – מובטחת הפנמה מושלמת יותר. כל הייעודים המופלאים של הגאולה נובעים מעיקר אחד, שמתמצה בחזון הנבואי: "ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר". תהיה לנו אפשרות לזהות ממש את הנוכחות האלוקית ביקום, להכיל רוחניות גלויה ולהתחבר אליה במוחשיות. והיכולת הזו תהיה אצל כל אחד בהתאם לבשלות הרוחנית אליה הגיע לפני שהגאולה הופיעה. אך כאמור זו שאלה רק של איך נזכה ולא של אם נזכה.
*
האבחנה המחלקת בין הכלל לבין הפרט משתקפת בתחילת פרשת השבוע, פרשת פקודי. בפרשה נערך סיכום של התרומות שהרימו בני ישראל לטובת בניית המשכן. כל אחד מבני ישראל תרם לפרויקט כפי נדבת לבו, וייתכן מאוד כי היו כאלה שהיו מסוגלים לתת יותר ממה שנתנו בפועל. אנשים אלה לא מיצו מעצמם את החלק שהיה באפשרותם ליטול בבניית המשכן, אך מכל מקום עובדה זו לא עיכבה את בניית המשכן. ברגע שהצטבר סך התרומות הדרוש, הוקם המשכן ונבנה על תלו.
וכך גם עם התרומות הרוחניות שלנו להבאת הגאולה השלמה. כל אחד מאתנו תורם לפרויקט כפי 'נדבת לבו', וסביר להניח כי כל אחד מאתנו מסוגל לתת מתת רוחנית גדולה יותר ממה שנתן עד כה. אולם בכל מקרה, מכוחן של המצוות שקיימנו במשך כל הדורות, כבר הגענו לרף הרוחניות הנדרש כדי לזכות לגאולה השלמה, כפי שגילה הרבי מליובאוויטש. לפיכך בכל רגע, תכף ומיד ממש, זה עומד להתרחש.
