הקדוש-ברוך-הוא הוא הקובע הבלעדי מה נחשב קדוש ומה יכול להוסיף קדושה, ומי שרוצה לתרום במעשיו לקדושת העולם צריך לציית ציות מוחלט להוראות התורה ולנהוג אך ורק בהתאם להן
מאז שנהיינו לעם – בעת יציאת מצרים וקבלת התורה – סובבים החיים שלנו סביב משימה לאומית אחת: להוסיף קדושה בעולם על-ידי חיים על-פי התורה. אנחנו לא מבינים איך בדיוק עובדת הטכניקה הזו של הקדושה. אין לנו מושג, מדוע אם כורכים על היד קופסאות ורצועות עשויות עור בשם תפילין, או אם לא אוכלים חמץ בפסח – משפיעים על מאזן הקדושה בעולם. אבל אי-ההבנה שלנו לא משנה את העובדות: כל קיום מצווה מביא לעוד הארה של קדושה.
כאשר חי כל עם ישראל כולו יחד – בעת הנדודים במדבר – השתקפה מרכזיותה של הקדושה בחיי העם גם בתבנית של מחנה העם. בכל התחנות היו אוהליהם של שנים-עשר השבטים פרוסים לארבע רוחות ובטבור הכול עמד ביתה של השכינה: המשכן. המקום הקדוש ביותר בעולם ניצב תמיד במרכז החיים של העם, כי מהותו של המקום – קדושת השכינה – הייתה והנה כל מטרת הקיום של עם ישראל עלי-אדמות.
*
אחד הרהיטים המעניינים במשכן-הקדושה מוזכר בפרשת-השבוע: הכיור. כלי גדול מנחושת שבמימיו טיהרו הכוהנים את ידיהם ורגליהם בטרם נגשו לעבודת-הקודש. ומה היה כל-כך מעניין בכיור? – העבר שלו. הגלגול הקודם של הנחושת בטרם נוצקה לתבנית כיור.
חז"ל מספרים, כי בין התרומות הרבות שנצברו על-ידי בני-ישראל לטובת בניית המשכן וכליו, הייתה ערימה גדולה של מראות מנחושת, ששימשו את נשות ישראל עוד במצרים. על פניה, לא נראתה זו תרומה ראויה. הלוא מראות מסייעות להתייפות הנשים, שמטבעה מגרה יצרים – ולא מתאים לכאורה להשתמש בדבר כזה לבניית האתר המקודש ביותר בעולם.
וכאן הפתיע הקדוש-ברוך-הוא ואמר: אני מעוניין במראות הללו. הן עזרו לנשים בטיפוח חיי המשפחה, כמתואר במדרש, וכך שרד עם ישראל במצרים ואף גדל והתפתח – ולכן ודאי שהן ראויות להפוך לחלק מביתי. ואמנם מהן נעשה הכלי שמסמל יותר מכול את הטהרה והקדושה – הכיור, שממנו טיהרו הכוהנים את עצמם בכל עת שנכנסו אל הקודש.
ללמדנו, שבכל הקשור לקדושה ובאמצעים שמובילים אליה, אין לבינה האנושית אף שמץ של מושג. דברים שבעינינו נראים קדושים – יכולים להיות ההפך הגמור, ודברים שבעינינו רחוקים מלהיות קדושים – יכולים להפוך לקודש-קודשים. הקדוש-ברוך-הוא הוא הקובע הבלעדי מה נחשב קדוש ומה יכול להוסיף קדושה, ומי שרוצה לתרום במעשיו לקדושת העולם צריך לציית ציות מוחלט להוראות התורה ולנהוג אך ורק בהתאם להן.
*
אלפי שנים פועל עם ישראל בדרך התורה והמצוות למען קדושת העולם. דורות על גבי דורות של מצוות ומעשים טובים מצטברים ומגבירים את צפיפות הקדושה בעולם. אמנם אנחנו לא מודעים לקדושה הזו, כי כרגע נמצאת הקדושה מחוץ לתחום החישה שלנו. אבל אנחנו יודעים שהיא קיימת.
ויש לה לקדושה הזו יעד. כאשר היא מגיעה לרף שהציב הקדוש-ברוך-הוא – מפסיק החומר הגשמי להסתיר ולהעלים עליה, וזו בעצם הגאולה השלמה. עידן בו היקום כולו מתעלה למדרגה רוחנית מופלאה, שהחומר הגשמי עצמו הופך לחלק אינטגראלי מהקדושה.
למעשה, אל הרף הנדרש כבר הגענו. זו אמירה נבואית ששמענו מהרבי מליובאוויטש מלך המשיח, וממנה הוא מסיק שהגאולה עומדת להתרחש ממש בכל רגע. אמנם, כאמור, אנחנו לא מרגישים זאת – אבל אי-ההרגשה שלנו לא משנה את העובדות. הוא, הרבי, כן מרגיש ורואה את העובדות הללו ואנחנו סומכים עליו ובטוחים שעד מהרה גם כולנו נרגיש ונראה זאת – בהתגלותו המלאה בגאולה השלמה.
