בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה לנוכחות השכינה השפעה ממשית על כל ירושלים. היום, כל עוד לא באה הגאולה, זה ממש לא כך. אם זה היה כך לא הייתה הבירה עיר שתושביה צריכים להיות מיומנים בלוחמה בטרור...
מדי פעם נתלות כרזות גדולות ברחובות: "צדיק בא לעיר". הכרזות מבשרות על בואה של אישיות בשיעור קומה – אדמו"ר או רב גדול, שמגיע להעניק ברכות או לשאת דברים. כותרות הענק מיועדות לגרות את הציבור לבוא ולחלות את פני הרב, להתבשם מדבריו ולהתברך מפיו. מי שלא מגיע לראות את הרב לא מפיק לכאורה שום תועלת מנוכחותו בעיר. כך עולה מבין השיטין של כל המודעות הללו.
זאת למרות שהכרזה "צדיק בא לעיר" במקורה באה לתאר כי עצם בואו של הצדיק לעיר משפיע לטובה על תושביה. וכך גם להפך, כאשר עוזב צדיק את העיר יש לכך השפעה שלילית על התושבים.
כך אנו למדים מתחילתה של פרשת השבוע: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". לשם מה מתארת התורה מהיכן יצא יעקב? משיב רש"י, כדי ללמדנו ש"יציאת צדיק מן העיר עושה רושם". עזיבתו של יעקב את באר שבע פגעה במרקם החיים של תושביה. נוכחותו של צדיק כיעקב אבינו מקרינה סביבה אווירה טובה וחיובית. אפילו אם אינו בא במגע עם התושבים ומשפיע עליהם בדרך ממשית. ממילא, כאשר הוא עוזב את המקום – יש לכך אוטומטית השפעה שלילית.
*
בספר הזוהר קיימת הקבלה בין יציאתו של יעקב מבאר שבע ליציאה אחרת המוזכרת במגילת החורבן – מגילת איכה (א, ו): "ויצא מבת ציון כל הדרה". כאשר חרב בית המקדש גלתה השכינה מציון, ובכך דווקא איבדה ירושלים את הדרה ויופייה. בית המקדש היה מבנה מרהיב ביופיו ובעצם חורבנו איבדה ירושלים מיופייה, אולם היופי הארכיטקטוני היה רק סמל. היופי האמתי של המקדש ושל ירושלים כולה היה רוחני, בהיותם מקום ומשכן להשראת השכינה. ירושלים ללא השכינה אינה אותה ירושלים. עזיבת השכינה היא האיבוד האמתי של הדר העיר.
אמנם גם בעת הגלות נשארה ירושלים עיר הקודש, וכפי שאמר רב אחא: "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי של בית המקדש" (מדרש תהילים מזמור יא). אולם לצערנו אין נוכחותה של השכינה גלויה. בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה לנוכחות השכינה השפעה ממשית על כל ירושלים. היום (נכון לכתיבת השורות, כל עוד לא באה הגאולה השלמה), זה ממש לא כך. אם זה היה כך לא הייתה בירת ישראל עיר שתושביה צריכים להיות מיומנים בלוחמה בטרור...
המשמעות של עזיבת השכינה את ירושלים מושווית בזוהר לעזיבת צדיק את עירו. נוכחות הצדיק בעיר מעניקה לה זיו, הוד והדר, ויציאתו ממנה נוטלת את הכול.
*
אחד המדדים המשמעותיים לנוכחותה של השכינה אלו תינוקות של רבן. וכפי שאמרו חז"ל: "כל הדרה – אלו התינוקות" (מדרש רבה על הפסוק). כשהילדים בעיר זוכים לחינוך יהודי כשר – שורה השכינה בעיר. ילד שמקבל בבית-הספר ערכי יהדות, משפיע לטובה על האווירה בבית. כמה ילדים שמתחנכים על ערכי היהדות, יכולים להשפיע על האווירה ברחוב ובשכינה. וכך אפשר לשנות אווירה גם בעיר שלמה.
זו אפוא אחת הדרכים שלנו להחזיר את השכינה למקומה: להשקיע בחינוך הילדים. בראש ובראשונה של ילדינו שלנו אך גם של ילדי שכנינו ומכרינו. לגרום להם ולהוריהם לרצות חינוך יהודי אותנטי כשר. כך נזכה תכף ומיד שיבוא אל העיר הצדיק הגדול – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, ועמו ישוב הקדוש-ברוך-הוא לשכון במלוא הודו והדרו בבית המקדש השלישי.
