בדורות קדמוניים השתמשו חכמי ישראל בהצבעה על דמות מסוימת כמשיח, כמודל לאמונה בריאה. הגויים בחרו לחקות אותנו והעתיקו זאת לאמונתם התפלה. אולם בגללם לא נשנה ולא נחביא את אמונתנו המתוקנת
בפרשת-השבוע אנו קוראים על מעשה-בראשית. במשך שש יממות ברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם, ואת היממה השביעית – השבת – הקצה למנוחה.
מאז שומרים בני-האדם בעקביות על מניית הימים במחזורים של שביעיות. מחזוריות שמקובלת על כל האנושות, על בני כל האומות והגזעים, לא משנה מהי תפיסת-עולמם. במניית החודשים או השנים קיימות צורות שונות – אך למניית השבועות שותפים כולם. אף אחד אינו מונה את הימים בקבוצות של שישה או שמונה. כולם – גם אלה שמתכחשים לסיפור הבריאה שבתורה – מחשבים את הימים לפי חלוקה זהה – החלוקה השבועית.
וזאת, למרות שלצורת החישוב הזו אין שום בסיס מלבד מעשה-הבריאה. אין אף עילה למנייה הזו מלבד שימור מחזורי של משך הזמן בו נברא העולם. כך שהספירה הזו מהווה במובן מסוים מין הודאה של כלל-האנושות בסיפור הבריאה.
גם כאשר צצו ועלו שיטות הנצרות והאסלאם, מתוך מגמה מוצהרת לסלף ולעוות את מתכונתה המקורית ה"מיושנת" של תורת ישראל – לא סטו מחוללי אותן שיטות מהאמת היסודית שבשורשו של החישוב השבועי. אמנם הם הזיזו את יום המנוחה אל יום ראשון או יום שישי – כדי שמכל מקום יינתן ביטוי לחידושיות שבדרכם – אבל במחזוריות השבועית הם לא נגעו.
*
אם כבר עוסקים בסוגיית מניית הזמן, אי-אפשר להתעלם מהשלמות של מניית החודשים והשנים היהודית לעומת צורות המנייה האחרות. לוח-השנה האזרחי (הנוצרי) מתחשב במהלך השמש בלבד ומתעלם ממהלך הירח. בלוח זה אין לחלוקה לחודשים שום משמעות. לעומתו, לוח-השנה הירחי (המוסלמי) מתעלם ממהלך השמש ומחושב לפי שנים-עשר מחזורים של מהלך הירח שיוצרים שנה (למה דווקא שנים-עשר? – אין שום תשובה הגיונית). רק בלוח-השנה היהודי מתואמים יחד מהלכי השמש והירח בהרמוניה מושלמת. החודשים הם חודשי ירח, ואחת לשנתיים-שלוש מעברים את השנה ומוסיפים לה חודש כדי להיצמד לעונות-השנה המתחלפות לפי השמש.
כל המחדשים למיניהם היו חייבים ליצור שיטה משלהם לספירת הזמן, כדי להיות ייחודיים – אבל, כאמור, לשלמות שבתורת ישראל אין תחליף, וכל סטייה ממנה לוקה בהכרח בחסר.
*
ובחזרה לספירה השבועית: למרות שאסכולות הגויים לסוגיהן אימצו לעצמן את צורת החישוב השבועית, מעולם לא עלה בדעתם של חכמי-ישראל להתחיל למנות את הימים אחרת במטרה שלא להיראות כביכול כהולכים בחוקות הגויים. השימור בתודעה של מעשה-בראשית הנו עיקרון יסודי ובסיסי בתורה – ועיקרון לא נתון לשינויים. גם אם הוא הועתק לעיקרון בתורות שבדו גויים מלבם.
והוא הדבר בנוגע לאמונה במשיח. אמונה זו הינה אחד משלושה-עשר עיקרי אמונת-ישראל הצרופה. העובדה שאימצו אותה גויים לעצמם (בצורה מסולפת כמובן) – לא צריכה להעיב כהוא זה על אמונתנו אנו במושגים הנכונים על המשיח.
כך גם ההצבעה על דמות ספציפית כתואמת להיות המשיח. בדורות קדמוניים השתמשו חכמי ישראל בהצבעה כזו כמודל לאמונה בריאה. הגויים בחרו לחקות אותנו והעתיקו זאת לאמונתם התפלה. אולם בגללם לא נשנה ולא נחביא את אמונתנו המתוקנת.
נמשיך להאמין במשיח, וגם נצביע על המשיח שבדורנו – הרבי מליובאוויטש, כי זו האמונה המתוקנת. ותכף ומיד נזכה להתגלותו לעין כול בגאולה השלמה.
