בשל פגיעת המלאך בירך, נצטוו כל בני ישראל לא לאכול גיד הנשה של בהמות וחיות. נצטווינו לזכור את המאורע הזה לדורי דורות, משום שהוא מסמל תופעה מהותית, שנמשכת אלפי שנים
ברגעים ששורות אלו נכתבות, עדיין לא ברור מה יהיה בגורלו של חוק "מע"ם אפס", החוק שעליו הניח שר האוצר הישראלי את כל כובד משקלו הפוליטי. לאחר כשנתיים בתפקיד, בהן התברר כי ישועה כלכלית אמיתית לא תבוא ממנו, מצא שר האוצר על מה להילחם ובמה יוכל להתגאות: המדינה לא תקבל מע"ם על קניית דירה ראשונה של זוג צעיר.
אזהרותיהם של הכלכלנים כי מי שכן ירוויח את הכסף יהיו הקבלנים ולא הקונים, נופלות על אוזניים ערלות. ימים יגידו האם צדקו הכלכלנים או שצדק השר.
כך או כך, הוא לא שכח לדאוג לסעיף אחד חשוב בחוק שהוא מציע – אפליה ברורה ובוטה נגד בוגרי הישיבות, אלו שהעבירו את רוב שנותיהם ספונים ליד הספר, ממשיכים את שלשלת הזהב של העם היהודי. 'הישג' נוסף בשורת ההישגים שלו, שלא סייעו לאיש אלא רק הזיקו ליהודים אחרים.
*
בפרשת השבוע אנו קוראים על סופם של הישגים כאלה: לאחר שיעקב אבינו הצליח להעביר את משפחתו ורכושו מעבר לנחל יבוק, הוא שב פעם אחרונה אל הגדה ממנה הגיעו, כדי להעביר את פריטי רכושו האחרונים. מלאכו של עשיו ארב לו שם, נאבק בו ופגע בגיד הנשה שבירכו. עם עלות השחר, הכניע יעקב את המלאך והצליח לעבור את הנחל ולהיכנס לארץ הקודש.
זיכרון מאבקו של יעקב במלאך מונצח באיסור. בשל פגיעת המלאך בירך, נצטוו כל בני ישראל לא לאכול גיד הנשה של בהמות וחיות. מתוך אין ספור מאורעות ונסים שאירעו לאבותינו בימי חייהם, דווקא את המאורע הזה נצטווינו לזכור לדורי דורות, משום שמאורע זה מסמל תופעה מהותית, שנמשכת אלפי שנים:
המלחמה הלילית בין יעקב למלאך הרע מסמלת את המלחמה המתמשכת של עם ישראל באויביהם. הגלות משולה ללילה חשוך ובמהלכה נאבקים נגדנו כוחות הטומאה בדמותם של עמים וממלכות שמצרים את צעדנו ומפריעים לנו לקיים את רצונו של הקדוש-ברוך-הוא. נצחונו הסופי של יעקב עם עלות השחר, מסמל את הניצחון הסופי של ישראל מול כל כוחות הרשע לקראת הגאולה האמיתית והשלמה.
*
מה זה קשור לענייננו?
על פי ספר הזוהר, הפגיעה בגיד הנשה מסמלת במיוחד פגיעה כספית במוסדות תורה. גיד הנשה נמצא ברגלים המעמידות את האדם. יעקב הוא איש תורה, וכפי שהוא נקרא "איש תם יושב אוהלים", וגיד הנשה שלו מסמל את מה שמעמיד אותו – את כספי ההחזקה בלומדי התורה.
הפגיעה בגיד הנשה מסמלת אם כן מצב גלותי בו היצר הרע לא מצליח לפגוע בלימוד התורה, ולכן הוא מנסה לפגוע בו כלכלית. לגרום למוסדות התורה להיות "צולעים על ירכם", בהיעדר אמצעים כספיים נאותים.
התורה מספרת ומצווה עלינו לזכור ולא לשכוח מאורע זה, שכן הוא נותן לנו חיזוק בהתמודדות מול ניסיונות הפגיעה הכלכלית במוסדות התורה. הוא מלמד כי זהו כנראה הקרב שלפני עלות השחר, הקרב האחרון עם שרו של עשיו וגם הוא יסתיים בניצחון ברור. יעקב אבינו נרפא מצליעתו והצליח לקום על רגליו ולהמשיך בדרכו אל ארץ הקודש ובוודאי שגם לומדי התורה שבקרב בניו יצליחו להתמודד עם 'צליעתם' ולהיחלץ ממנה.
אנו בטוחים שתכף ומיד ממש יעלה השחר – יפציע אור הגאולה ויחתום את כל המאבקים בניצחון ברור של בני ישראל הנאמנים לרצונו של הקדוש-ברוך-הוא – עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.