לאחר חתימת הסכם וואי וביצוע החלק הראשון של הנסיגה הישראלית, התכנסה ממשלת ישראל והחליטה כי לא תבצע נסיגות נוספות עד שהפלסטינים יפסיקו את האלימות וההסתה, יאספו את הנשק הבלתי חוקי וישתפו פעולה עם ישראל בלחימה בטרור. ראש הממשלה אז (והיום), תמצת את מדיניותו במשפט קצר אחד: "יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו".
 
ההיגיון הפשוט מאוד הזה החזיק מעמד קצת פחות משנתיים. ממשלה חדשה קמה בישראל וראש ממשלה חדש רץ למסור לערפאת 13 אחוז משטחי יהודה ושומרון תמורת שום דבר. יותר נכון – תמורת טפיחה אמריקאית על השכם.
 
*
 
בניגוד לפוליטיקאים ובכלל לבני אדם, שלא תמיד יכולים לעמוד בהצהרותיהם, משום שהם לא שולטים על העתיד ועל התמורות שהוא צופן בחובו – יש מי ששולט בעתיד שליטה מוחלטת ולכן מילה שלו לא משתנית לעולם.
 
בפרשתנו מסופר על ביקורו של הקדוש-ברוך-הוא אצל אברהם אבינו לאחר שמל את עצמו בגיל 99. זו הייתה פגישה היסטורית, שמדרשי חז"ל מלאים בתיאורים עליה ועל חילופי הדברים שהיו בה בין השם לאברהם, שמהם ניתן ללמוד רבות. במהלך הדברים, ערך אברהם אבינו עם בורא העולם 'הסכם': חסד ורחמים תמורת צדקה ומשפט. בני ישראל נותנים צדקה ומקפידים על משפטי התורה – ומקבלים בתמורה הנהגה של חסד ורחמים מצד הבורא. אם חלילה הם מפסיקים להתנהג כמו שנדרש – אלוקים מפסיק מצידו את הנהגת החסד והרחמים.
 
הגלות שבה אנו שרויים היא תוצאה של ההסכם הזה. הייסורים והצרות שהכו בעמנו אלפי שנים, באו בעקבות הנהגה שאינה הולמת את ההסכם. כשנתנו, כשקיימנו כראוי תורה ומצוות – קיבלנו חסד ורחמים. כשלא נתנו – לא קיבלנו.
 
לקדוש-ברוך-הוא אין מחליף ומלוכתו לא תלויה בקדנציות. אין ולא יהיה מלך חדש לסכם איתו דברים אחרים. ההסכם שנוצר בינו לבין אברהם אבינו לפני כ-3500 שנים עומד בעינו ולעולם לא ישתנה. על פי אותו הסכם, התנסח גם ישעיה הנביא: "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה". פדייתה של ציון, כלומר – בניית בית-המקדש, והשבת 'שביה' – כל היהודים הפזורים בתפוצות – תלויה בלימוד משפטי התורה ובעשיית צדקה.
 
*
 
אלא שלאותו הסכם עתיק יומין היה נספח. באותו ביקור היסטורי ביקש אברהם מהקדוש-ברוך-הוא: "אל נא תעבור מעל עבדך". אחת המשמעויות של הבקשה היא – אנא, לפנים משורת הדין, גם כשבניי ישאירו מאחור את הצדקה והמשפט מסיבה כזו או אחרת – אל תעזוב אותם לבדם. הישאר עמם. והשם קיבל את הבקשה.
 
לא משנה היכן נהיה ומה נעשה, בכל מקום שבו יהודים נמצאים ובכל אופן שבו הם מתנהגים, ברגעים היפים כמו ברגעים הקשים, נמצא איתם בורא העולם. ועובדה: למרות אלפי שנות רציחות והגרת דם יהודי – אנחנו עדיין חיים וקיימים. תמיד שרדנו ונשארנו.
 
מעבר לכך – על פי נבואתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כבר נצברו די שעות לימוד ומעשי מצוות כדי שתבוא הגאולה השלמה, והיא אכן עומדת להגיע בכל רגע. נמשיך אפוא להשתפר בתחום התורה והמצווה – המשפט והצדקה – וכך ניטיב להכיל את החסד והרחמים של הקדוש-ברוך-הוא, שתכף ומיד ממש יתגלו אלינו במלוא הדרם – בגאולה האמיתית והשלמה.