ברגעים בהם נכתבות שורות אלו, ואם חס וחלילה תתעכב הגאולה – כנראה גם ברגעים בהם הן תיקראנה, מככבים ישראל והרשות הפלסטינאית בכותרות העיתונים בעולם. כמו בתסריט ידוע מראש, הפלסטינאים מסרבים לעשות אפילו צעד קטנטן למען היהודים, והלחץ הבינלאומי מופעל באופן חד צדדי לכיווננו. הקברניטים הפוליטיים עושים קולות של גיבורים, עד שהם מתקפלים ושוברים את השיא ברפיסות בפעם המי יודע כמה.
 
למי שעובר על כותרות העיתונים נראה שהעיתונאים הכינו לעצמם מאות כתבות מוכנות מראש והם משנים מכתבה לכתבה רק פרטים מסוימים: השם של ראש הממשלה התורן ופרטי ההצעה התורנית שייאלץ להסכים לה.
 
תרועות השלום הולכות ומצטרדות, אך מכל מקום גם הציבור שלנו ככלל שכח שרק לפני 22 שנה, קצת לפני הסכמי אוסלו, חיינו חיים בטוחים הרבה יותר. לא רק שטילים היו בגדר פנטזיה הזויה, אלא גם הטרור בפנים הארץ היה הרבה יותר שקט. מי זוכר כי ב-15 השנים שקדמו להסכם אוסלו, שנים שכללו גם את האינתיפאדה הראשונה – נהרגו פחות יהודים מאשר בכל שנה בודדת משנות האינתיפאדה השנייה?
 
העובדות הללו היו צפויות מראש, ומה שכואב ומסתכל הוא, שקברניטי כל הממשלות לא היו תמימים ונאיביים. במודע, הם הובילו את כולנו לאן שהגענו.
 
*
 
הסכם השלום הריק מתוכן שנכפה עלינו הביא דם ודמעות רבות לא רק לנו. באינתיפאדה הראשונה נהרגו כ-1500 פלסטינאים ובאינתיפאדה השנייה – פי שלושה יותר. זאת מחוץ ליותר מ-32 אלף שנפצעו.
 
לפני הסכמי אוסלו היה מצבם של הפלסטינאים טוב יותר מאשר של אחיהם במדינות ערב. מאז חתימת ההסכם, איבדו אלפי פלסטינים את מקומות עבודתם בישראל והאבטלה זינקה אצלם באופן חסר תקדים. תשתיות רבות נהרסו במהלך קרבות וכל מוניטין תיירותי או כלכלי שהיה להם, אבד. המונים סובלים שם מחרפת רעב, פשוטו כמשמעו.
 
המצב ברשות הפך לאנרכיה רבתי. השליטה בפועל בידי כנופיות חמושות, שמשתמשות באש ורצח כשיטה שלטונית. כנופיות אלה גרמו למותם של מאות פלסטינים. רעולי פנים הוציאו להורג במעשי לינץ' אנשים החשודים בשיתוף פעולה עם ישראל, וירו באזרחים שסירבו להישמע להוראותיהם.
 
מסתבר, כי הלחץ הבינלאומי לוותר לשכנינו מביא לסבל חמור אף יותר לאלו שלהם 'דואגים' האומות המאוחדות.
 
*
 
חז"ל כבר חזו את התופעה הזו מראש. במדרש רבה נאמר, כי אילו היו אומות העולם יודעות עד כמה טוב עבורן קיומם של ישראל – היו עושים הכול על מנת לשמור עליהם מכל משמר.
 
אין אלו דברים מיסטיים. מדובר ברבדים הכי ממשיים, אותם חווים על בשרם הערבים המתגוררים בשטחי הרשות. מין הסתמאות השתלטה על עיני הגויים, שלא רואים את יתרונם שלהם בקיומו של עם ישראל כעם שאנן ושקט, אפילו כשהנתונים הסטטיסטיים כה בולטים.
 
אולם פקיחת העיניים של אומות העולם אינה עתיד רחוק: תכף ומיד ממש, בהתגלות הקרובה של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, יקלטו פתאום כל באי העולם עד כמה נוכחותו של עם ישראל משפיעה עליהם לטובה. או אז, הלחץ הבינלאומי יהיה שוב בכיוון אחד, אך אחר לגמרי. הלחץ יהיה בתור לחלות את פניו של המשיח בבית המקדש, וכמו שנאמר בישעיה (ב, ב): "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית השם... ונהרו אליו כל הגויים".