השבת, עם סיום הקריאה בתורה של פרשת-השבוע – 'שמיני', ייגלל ספר התורה ואת מקומו יתפוס ספר תורה אחר, שבו יקראו פרשה מיוחדת – פרשת 'פרה'. פרשה שיש לה קשר מיוחד לתקופה בה אנו שרויים כעת.
 
פרשה זו עוסקת במצוות הפרה האדומה, שעמה משלימים תהליך טהרה של טמאים: שוחטים את הפרה, שורפים את גופה עם אביזרים נוספים, את האפר שנוצר מוהלים במי מעיין ומהתמהיל מזים על טמאים.
 
את ההיגיון שבמצוות פרה אדומה לא הבין אפילו החכם מכל אדם, שלמה המלך. רק משה רבינו זכה שבורא העולם יגלה לו את טעם המצווה.
 
וזהו הקשר לתקופה בה אנו שרויים: כמו הפרה האדומה, גם תקופתנו היא מצב חסר פשר והיגיון. אין שום הצדקה לכך שאנחנו עדיין נמצאים בגלות. כפי שמגלה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – החסרונות הרוחניים שנוצרו מהחטאים כבר תוקנו; החוטאים, גם הגדולים ביותר, הרהרו לפחות פעם אחת בחייהם הרהור תשובה. העולם כבר מוכן אפוא לגאולה והעיכוב המתמשך הוא – כמו מצוות הפרה האדומה – דבר שאינו מובן כלל.
 
*
 
אולם באותה מידה שהתארכותה של הגלות היא מעל ומעבר למצופה – כך גם הרגע בו יתחולל המהפך הגדול יהיה לגמרי לא מצופה.
 
בהזדמנות, ישבו חסידים בסמוך לחדרו של הרבי ודנו ביניהם כיצד בדיוק יופיע המשיח. האחד טען כך, חברו תיאר אחרת, ולפתע נפתחה דלת העץ שהפרידה ביניהם לבין חדרו של הרבי. החסידים המופתעים זינקו ממקומותיהם ועברו לעמידת דום, מיישרים ומתקנים בחופזה את מלבושיהם.
 
הצדיק חייך לעבר האנדרלמוסיה שנוצרה. "כך הוא יבוא", אמר והמשיך בדרכו. כך, בבת אחת, בלי הודעה מוקדמת, בהפתעה מוחלטת.
 
*
 
אין פירוש הדברים שלא צריכים להתכונן לקראת הרגע שבו יופיע המשיח. אדרבה, חובה עלינו להתכונן ככל יכולתנו לקראת הרגע הזה, וגם זאת אנו למדים מקריאת פרשת 'פרה'. אלא שבכל מקרה, ברגע שזה יקרה נהיה מופתעים.
 
אנו קוראים את 'פרה' כחלק מההכנות לקראת חג הפסח. בזמן שבית-המקדש קיים צריכים בחג הפסח לעלות לרגל ולהקריב קרבנות, וכדי להגיע לבית-המקדש צריכים להיות טהורים. השבת אנו קוראים על תהליך הטהרה עם הפרה האדומה ובשבת הבאה נקרא על תהליך ההקרבה של קרבן הפסח.
 
שתי הקריאות, זו שעל הפרה האדומה וזו שעל הקרבת הפסח, נועדו לעורר אותנו לצפות, להאמין ולהתכונן לקיומו של חג הפסח כהלכתו – בבית-המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלמה. כי מחובתנו להתכונן לקראת הגאולה השלמה שתבוא בכל רגע. אך כאמור, ברגע שהיא תבוא – והיא בוודאי תבוא תכף ומיד ממש – היא תפתיע.
 
גם הגאולה ממצרים, שאת זכרה אנו מציינים במיוחד בחג הפסח, הגיעה בהפתעה מוחלטת. לאחר המון שנים של עבודת פרך במדינה שבכל שנות קיומה אפילו עבד אחד לא הצליח לברוח מגבולותיה, שלא לדבר על ההסתאבות הרוחנית שדרדרה את עם ישראל למ"ט שערי טומאה – הכול יחד היווה בהחלט מתכון מושלם לייאוש טוטאלי מכל שחרור שהוא. ופתאום, ברגע המכונן, הגיע מושיעם של ישראל וחולל את תהליך הגאולה.
 
וכך בדיוק תבוא גם הגאולה הקרובה. פתאום, בהפתעה מוחלטת, תיפתח הדלת והרבי מלך המשיח יתגלה במלוא הדרו ויחולל את הגאולה השלמה.
 
הבה אפוא נעשה את שלנו להיות מוכנים ככל יכולתנו לרגע הגדול של 'פתיחת הדלת'.