אברהם אבינו הסכים להרוס את עתיד מפעל האמונה שהקים. הרבי הסכים להשבית את הציר המרכזי של מפעל השלוחים שהקים. למה? – כי כך רצה אלוקים!
הם הלכו שניהם יחדיו. אב ישיש ובנו, שנולד לו לעת זקנותו. היו אלה אברהם אבינו ובנו יצחק. הם צעדו אל פסגת הר המוריה והתכוננו למעמד המצמרר – מעמד העקידה. עוד רגע קט יניף האב מאכלת על צוואר בנו. למה? – כי כך ציוה אלוקים.
פעמים רבות מאוד בהיסטוריה עמדו יהודים בפני ניסיון של מסירות-נפש. מכל מקום, דווקא את ניסיון העקידה מעלים על נס ומחשיבים מעל ומעבר לכל מסירויות-הנפש. משום שהיה בו הרבה יותר מאקט של נכונות למוות. הייתה בו נכונות לניפוץ וסתירה מוחלטת לכאורה של כל הקדוש והיקר. אברהם היה בזמנו היחיד בעולם שגילה את האמונה בא-ל אחד, ובעבודתו המאומצת הפך אותה לנחלת המונים. יצחק היה מי שנועד לשמר את מפעל האמונה ולהאדירו. לכן, כאשר הודיע לו הקדוש-ברוך-הוא, קח נא את בנך והעלהו לעולה – הוא בעצם אמר לו: לך והורד לטמיון את כל מה שעשית! לך וסתום את הגולל על הצינור המרכזי של הפצת האמונה בי!
וזו הייתה גדולתו של אברהם. הוא לא רק היה נכון למסור את בנו למוות למען ערכי-אמת. הוא היה נכון להמית את בנו ועמו יחד גם את ערכי-האמת! למה? – כי אלוקים ציוה, וכשאלוקים מצווה – מצייתים בלא אומר.
*
יותר משלושת-אלפים ושש-מאות שנים אחרי ניסיון העקידה, לכאורה ללא שום קשר, נשא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיחה בבית-מדרשו. הרבי דיבר על ערוב ימיו של חמיו, כבוד קדושת האדמו"ר הקודם מליובאוויטש – כארבעים וחמש שנים קודם לכן – והעלה בכאב את מגבלת הדיבור שהייתה לו. הדיבור היה, באופן טבעי, הכישור העיקרי שעמו הפיץ הרבי הקודם דברי-תורה ברחבי העולם, ואיך ייתכן, שאל הרבי בכאב, שכך נעשה לרבי הקודם? איך ייתכן שדווקא הצינור המרכזי להפצת דבר האלוקים בעולם, ייפגע?
חלפו שבועות ספורים, ובעוד רישומה של אותה שיחה לא שגרתית עדיין הדהד באוזני השומעים, לפתע פתאום נדם קולו של הרבי עצמו! הרבי עבר אירוע מוחי, ומני אז – הפסיקו להישמע מהרבי דברי-תורה.
העיתוי היה חד ובולט. ניכר היה בעליל, כי הרבי מודע לקראת מה שעומד לקרות – והשיחה סביב הרבי הקודם בעבר הרחוק, לא הייתה אלא הכנה מרומזת אל העתיד הקרוב.
חז"ל אומרים, כי לצדיקים גמורים לא עושה הקדוש-ברוך-הוא מאומה ללא הסכמתם כביכול. נמצא, שהרבי עצמו הסכים בצייתנות לתוכנית האלוקית של נטילת הדיבר מפיו. הרבי שיתף פעולה עם השבתת הציר העיקרי שעליו סובבת המערכת החשובה ביותר של הפצת דבר-השם בעולם – מערכת השלוחים של הרבי, הפזורים בכל רחבי תבל ומתנהלים אך ורק לפי הוראותיו. למה? הרי זה נוגד לכאורה לכל מפעל-החיים האלוקי של הרבי, להפצת אמונה ויהדות בעולם?
התשובה זהה לתשובה לגבי אברהם אבינו: כי כך רצה אלוקים, וכשאלוקים רוצה – מצייתים ללא אומר.
*
באותה שיחה כאובה הסיק הרבי מסקנה מעשית, כי התפקיד שלנו הוא למלא את החלל שנוצר בעקבות דומייתו של נשיא הדור ולהפיץ כמה שיותר את דברי תורתו והוראותיו. במיוחד, אמר הרבי, להתמקד בלימוד תורה ובפעולות הקשורות ישירות לגאולה. אנחנו נמצאים ממש על סף הגאולה, וככל שנרבה לעסוק בלימוד עליה ובפעולות להתגלותה –נמהר ונחיש את בואה.
זו אפוא השורה התחתונה של כל העניין: העיסוק וההפצה של תורת הרבי. זו הדרך הבטוחה והמהירה לזכות לשוב ולשמוע את קולו – בהתגלותו אלינו בגאולה השלמה.
