כל מצווה שאנו מקיימים כמוה כהצתת נר רוחני מאיר. כל הסיבה שהקדוש-ברוך-הוא שלח אותנו לעולם היא כדי שנצית בו עוד ועוד נרות רוחניים, שיאירו בחושך הרוחני השורר בכל פינה
היו היה מלך ולו שלושה בנים מוכשרים, חכמים ומשכילים. שלושתם היו ראויים להמשיך את כהונתו אחרי מיתתו, ולא ידע המלך למי להוריש את המלוכה. קשה היה לו להחליט מי מביניהם הראוי ביותר לתפקיד.
בעצת זקן חכם, הטיל המלך על כל אחד מבניו את אותה משימה, במטרה לראות מי מהם מצליח למלאה בצורה הטובה ביותר. הזקן גם המליץ למלך באיזו משימה לבחור: למלא חלל של בקתה גדולה בעזרת מאה דינרים.
הבן הראשון רכש במאה הדינרים שקי חול גדולים, והוריק את תכולתם אל תוך הבקתה. הם לא מילאו אפילו מחצית ממנה. הבן השני קנה במאה הדינרים כמויות עצומות של נוצות ואכן הן מילאו בבקתה חלל גדול יותר מאשר מה שמילאו שקי החול. אך עדיין הייתה הבקתה רחוקה מלהיות מלאה.
הבן השלישי השתמש בעשרים דינרים בלבד. הוא קנה כמה עשרות נרות, פיזר אותם בשטח הבקתה והדליקם. אורם הבהיר מילא את כל חלל הבקתה.
*
ביום הראשון למעשה בראשית, ברא הקדוש-ברוך-הוא את האור ואת החושך. אילו היה בעולם רק אור ולא חושך, לא היינו מצליחים ליהנות ממנו. ננסה לדמיין את עצמנו בחדר שמואר בעשרות מטולים ופנסי ענק, או לחילופין – מביטים אל תוך השמש בצהרי יום קיצי. מרוב אור, לא נצליח לראות כלום. גם לא את האור בעצמו.
בחלל חשוך, לעומת זאת, נרגיש במעלתה של אלומת אור אפילו קטנה. גם גפרור אחד זעיר יכול להאיר ולהשפיע על חלל גדול. 'יתרון האור – מן החושך', אמר החכם מכל אדם. יתרונו של האור ניכר ובולט על רקע החושך דווקא.
לכן ברא הקדוש-ברוך-הוא את האור לצדו של החושך. החושך נועד להבליט את יתרונו ומעלתו של האור. הוא זה שמספק לנו את האפשרות להכיל את האור וליהנות ממנו.
כך באור ובחושך הגשמיים וכך גם באור ובחושך הרוחניים. האור מסמל נוכחות גלויה של אלוקות. החושך מסמל את ההיפך. אילו היינו חיים בתוך מציאות שכולה אור אלוקי, לא היינו מחזיקים מעמד אפילו רגע אחד. חז"ל מתארים, כי אפילו מלאכים לא מסוגלים להכיל ולו קורטוב של אור אלוקי מעבר למסגרת שהציב להם הקדוש-ברוך-הוא. החושך, התחימה והצמצום של עוצמת האור האלוקי, זה מה שמאפשר לנו להכיל את האור במינון ובמידה המתאימים לנו.
נמצא אפוא, כי החושך עצמו נברא למען האור. הוא קיים במטרה שניטיב ליהנות מהאור.
*
המצוות שאנו מקיימים משולות לאור, כמו שכתוב: "כי נר מצווה". כל מצווה שאנו מקיימים כמוה כהצתת נר רוחני מאיר. כל הסיבה שהקדוש-ברוך-הוא שלח אותנו לעולם היא כדי שנצית בו עוד ועוד נרות רוחניים, שיאירו בחושך הרוחני השורר בכל פינה.
האמת היא, שהנשמות שלנו כשהן לעצמן מהוות אלומה של אור רוחני. כמו שכתוב: "נר השם נשמת אדם". בכל יהודי קיים פוטנציאל גדול של אור. אך הוא בא לידי ביטוי דווקא על-ידי קיום המצוות. כל מצווה ומעשה טוב שלנו מלבים ומגדילים את שלהבת הקדושה של נשמתנו ומיטיבים את אלומת האור הרוחני שלה.
כעת, האור האלוקי אינו גלוי לפנינו. אך על פי דבריו הנבואיים של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, הוא עומד להתגלות תכף ומיד ממש – בגאולה האמיתית והשלמה. כל מצווה שאנו מקיימים מעצימה את נוכחות האור האלוקי וממהרת את הרגע שבו הוא ייחשף לפנינו ויציף את כל ה'בקתה' באור יקרות של קדושה.
